תוכן

קמו) והענין, כי כשהאדם עוסק בתורה שבע"פ, אז ממשיך שפע מלמעלה, וכשעוסק בתורה שבכתב ממשיך מן ת"ת, למ"ד במקום שאין מתייחדים, שהוא מסוד זווג של אחור, והוא בסוד קטנות ג' גו ג', ומזה הזווג נמשך בעשיה. אם כן, כשאינו עוסק, אין הפגם כי אם בתפארת שבעשיה, שאין שם זווג, כי אם אור אחור באחור. אבל כשעוסק במשנה, שכולל אור המלכות עם ת"ת, כי היא פירוש תורה שבכתב, וכשלומד אותה ג"כ לומד תורה שבכתב, כי אין זה בלא זה, וא"כ כולל שניהם יחד. והוא מסוד זווג ו"ק, הזכר עם הנקבה, ומתפשט ביצירה, ולכן הוא פוגם בת"ת דיצירה, שהוא מסוד זיווג ו"ק, בדבקות ת"ת עם מלכות. אבל בסוד תורה הוא בבריאה, בסוד רזיא"ל, בסוד הייחוד שלה עמו ממש, שהוא תופש ו"ק שלה, ותופש עד אור האצילות.