תוכן

סה) והענין, כי תבונה מאירה בכל הבריאה, ג' ראשונית שלה בג"ר של בריאה, שהם כח"ב של בריאה. ובהיות שמגיע אור ג"ר בבריאה, לכן יש כח להוציא נשמות של המלאכים, כי יש מוחין של ג"ר. אבל ההפרש בין אצילות לבריאה, הוא כי א"א של אצילות, מתלבש ו"ק שלו באצילות, ונשארים הג"ר שלו מגולים, בסוד רישא מגולה. וכן או"א, הם פרצופים שלימים. ולכן הזווג שלהם הוא להוציא נשמות, שהם פנימיות העולמות. אבל הבריאה, מאחר כשבאו לעבור בבריאה, לא ירדו אלא ע"י מסך הבינה. לא עבר מן א"א, כי אם סוד ו"ק שלו. וכפי זה הראש המגולה של בריאה, הוא חג"ת של א"א. ונה"י שלו, הם מתפשטים ומתלבשים תוך או"א וזו"ן של בריאה. ובכל עולם ועולם יש ה' פרצופין אלו: א"א או"א זו"ן, אבל ההפרש הוא, כי באצילות הם שלמים, ולכן יש בהם כח להוציא נשמות הצדיקים, שהם פנימיות העולמות, אבל בבריאה, אין א"א ואבא שלו כי אם ו"ק, וגם הבינה אינה גדולה, ר"ל, אעפ"י שהיא פרצוף שלם, אינה כי אם בסוד התבונה.