תוכן

כשנחרב בית המקדש כתוב: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה,ח)
הכוונה על הנקודה שבלב, שצריכה להיות למקום מקדש שאור ה' ישכון בתוכו, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו. והבנין צריך להיות מוכשר בכדי שיכנס השפע העליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע למקבל, אבל לפי הכלל - שצריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע למקבל. כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעמ"נ להשפיע כדוגמת המשפיע.
וזה נקרא בחינת 'עשו', כמו שכתוב: "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור, כי האור שייך להבורא, ורק המעשה שייך להנבראים. כי האור נקרא 'ברכה מאת ה'', כמו שכתוב: "וברכך בכל אשר תעשה".
וזה ענין נעשה ונשמע, כי על ידי מעשה ידינו נזכה לבחינת שמיעה. כמו שכתוב: "וכל העם רואים את הקולות". היינו, ששומעים קול ה'. וענין ראיה, נקרא בחינת ראיה חושית, שהוא בחינת הרגשה בלב, שכל אחד ואחד במעמד הר סיני הרגיש בליבו שקול ה' מדבר אליו ולא היה להם שום ספקות בדבר, זה נקרא ראיה. בדומה, כשהאדם רואה איזה דבר, הוא לא מסופק. משא"כ אם הוא שומע, יכול להיות שהוא לא שמע טוב. לכן לא סומכין בעדות על שמיעה, אלא על ראיהעה. לכן במתן תורה שלא היה להם ספק שזהו קול ה', נקרא זה ראיה. כמו שאמרו רז"ל: "אנכי ולא יהיה לך מפי גבורה שמענום".