תוכן

ט' ניסן תש"ח
על פסוק "וסביביו נשערה מאד" [תהלים נ' ג'], דרשו רז"ל [יבמות קכ"א ע"ב / במדבר רבה פרשה כ'], שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ושאל, מדוע מגיע להם עונש גדול אם הם צדיקים באופן כללי?
והענין הוא, שכל הגבולים שמדברים במציאות העולמות, הכל הוא בערך המקבלים. היינו, ע"י שהתחתון עושה לעצמו איזו הגבלה וצמצום, נשאר כך למטה, משום שכך מסכימים למעלה לכל מה שהתחתונים עושים, ובשיעור זה נמשך השפע למטה. לכן התחתון עם המחשבה דיבור ומעשה שלו, גורם שכך מלמעלה ימשך השפע למטה.
נמצא לפי"ז, אם התחתון, על מחשבה דיבור ומעשה קלים, נחשב אצלו כאילו עשה מעשה גדול. למשל, על הפסק רגע מדביקות ה', נחשב אצלו כאילו עבר על איסור דאורייתא החמור שבחמורים. אזי גם למעלה מסכימים לדעתו של התחתון, ונחשב זה למעלה, כאילו עבר באמת על איסור חמור. נמצא לפי"ז שהצדיק אומר, שהקב"ה מדקדק עמו על חוט השערה, וכפי שהתחתון אומר, כן מסכימים עמו למעלה.
ובזמן שהתחתון לא מרגיש איסור קל, שיהיה חמור כמו איסור חמור, ג"כ מלמעלה לא מחשיבים את הדברים הקלים שעובר עליהם, שיהיו נחשבים לאיסורים גדולים. נמצא, שעם אדם כזה נוהגים עמו כאילו הוא היה אדם קטן. היינו המצוות שלו נחשבות לקטנות, וכמו"כ העבירות שלו נבחנות לקטנות, ששניהן נשקלים במשקל אחד, והוא בכלל נבחן לאדם קטן. משא"כ מי שמחשיב את הדברים הקלים ואומר שהקב"ה מדקדק עליהם כחוט השערה, הוא נבחן לאדם גדול, שהן העבירות שלו הן גדולות והן המצוות שלו הן גדולות.
ולפי התענוג שהאדם מרגיש בעשיית המצווה, באותו שיעור הוא יכול להרגיש יסורים בעשיית העבירה. ואמר על זה משל. לאדם שעשה איזו עבירה חמורה נגד המלוכה, ודנו אותו לעשרים שנות מאסר עם עבודת פרך. ומקום המאסר הוא מחוץ למדינה, באיזה מקום נידח בעולם. ותיכף הוציאו לפועל את פסק דינו, ושלחו אותו למקום נידח בקצה תבל. ושם מצא עוד אנשים שנתחייבו מצד המלוכה להיות שם כמוהו. אבל הוא נחלה במחלת השכחה, ושכח שיש לו אשה וילדים, ואנשים ידידים ומכירים, והוא חושב אז שכל העולם אינו יותר מכפי שרואה את המקום הנידח, עם האנשים שנמצאים שמה. וכך נולד שם, ויותר הוא לא יודע. נמצא שהאמת שלו היא לפי הרגשתו מה שהוא מרגיש עכשיו, ואין לו שום התחשבות עם המציאות האמיתית, רק לפי ידיעתו והרגשתו.
ושם למדו עמו חוקים ודינים, בכדי לדעת שעוד הפעם לא יעבור על החוקים, וישמור את עצמו מכל אלו העבירות שכתובות שם בחוקים, וידע איך לתקן מעשיו, בכדי שיוציאו אותו משם. וכשהוא למד בספרי חוקי המלך, ראה שמי שהוא עובר על עבירה זו למשל, שולחים אותו לארץ גזירה רחוק מישוב העולם. והוא מתפעל מהעונש החמור הזה, ויש לו תרעומת מדוע נתנו עונשים כ"כ גדולים. אבל אף פעם לא עלה בדעתו שהוא בעצמו מהעוברים על חוקי המדינה, וכבר דנו אותו בחומר הדין, וכבר הוציאו את פסק דינו לפועל. וכיון שהוא חלה במחלת השכחה, אף פעם לא מרגיש את מציאותו האמיתית.
וז"פ "וסביביו נשערה מאד", שהאדם צריך לעשות חשבון נפש על כל צעד ושעל, שהוא בעצמו עבר על מצות המלך, וכבר גרשוהו מהישוב. וע"י ריבוי מעשים טובים, מתחיל לפעול אצלו מוח הזכרון, ומתחיל להרגיש איך שהוא נתרחק כל כך ממקום ישוב העולם, ומתחיל לעסוק בתשובה, עד שמוציאים אותו משם, ומחזירים אותו למקום ישוב. והרגשה זו באה דווקא ע"י עבודת האדם, ומתחיל להרגיש איך שהוא נתרחק ממקום מקורו ושורשו, עד שזוכה לדביקות ה'.