תוכן

בפסוק "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" [דברים ד' ט"ו], עיקר השמירה היא על נפש הרוחנית, משא"כ על נפש הגשמית האדם שומר אותו אפילו בלי ציווי מן התורה. כי זה כלל, כי עיקר היכר מצוה, שפירושו שיהיה ניכר שהוא עושה את הדבר מטעם מצוה, והוא שאם לא היה מצווה לא היה עושה דבר זה, אלא מה שהוא כן עושה דבר זה, הוא מטעם מצוה.
לכן בדבר מצוה שהוא עושה, ואם אפילו שלא היה מצווה ג"כ היה עושה דבר זה, אז הוא צריך בדיקה יתירה למצוא שם איזה מקום, שיהיה לו היכולת לומר, שעושה זאת רק מטעם מצוה, ואז יכול האור של המצווה להאיר על מעשה המצווה שהוא עושה. שזה נקרא שעושה עם המצווה כלי שיכול לשרות בו אור העליון. לכן עיקר השמירה הכוונה על הנפש הרוחנית.