תוכן

טז) גם דע ענין הכרת, כי יש באדם נר"ן, והנשמה מקבלת משפע עליון ראשונה, והיא נוטלת לעצמה העיקר, והתמצית נותנת אל הרוח שהוא לבוש אל הנשמה, וכן הרוח והנפש הם נותנים התמצית אל הגוף, ואחר המיתה לעולם הנשמה היא מקושרת ברוח, בסוד ואיש מאחיו לא יפרדו. ואם האדם זוכה גם הנפש היא מקבלת מאור הנ"ר (הנשמה רוח) ממקור העליון שנמשך לנ"ר, מלבד הנמשך לה ממקום המשפיע אל הנפש, וז"ס (ישעיה נ"ח י"א) והשביע בצחצחות נפשך, הם ג', שגם הנפש נוטלת מן הצח הנובע אליו, ומן הצחות הנוגע אל הנ"ר, לכן נכללים בתיבה א', שחזר הם מ"ש צחות, משום שהנ"ר הם מקושרות לעולם, וכולם ממשיכים אל העצמות שבקבר, שהעצמות מתחברים עצם אל עצמו, והנפש נכנסת בתוכם בעודם בקבר, וז"ס ועצמותיך יחליץ, מלשון (במדבר ל"א ה') חלוצי צבא. והיינו סדר כלי זיין שהוא זה ע"ג זה, העצמות נפרדים ומתחברים עצם אל עצמו. אבל אם לא זכה שעבר על איזה כריתות, הנה גופו נכרת, שאין הנשמה שורה בו, וגם הנפש נכרתת וגם מתפרדת מן הנ"ר, וזהו ונכרתה וכו'. אבל הג"ר אינם נפרדות לעולם, ולא שייך בהם כרת, כי שם אין הפגם פוגם בהם לעולם.