תוכן

טו) ענין הכרת הוא, דע, כי כבר ידעת כי בכל זמן שהצדיק נפטר מן העולם, אז נשמתו היא עולה בפעם הראשונה בעת פטירתו, והיא מעלה מ"ן מהנוקבא אל הז"א, והם מזדווגים יחד. וכמ"ש בס"ה פ' ויקהל, וז"ל כדין אלביש חד צדיק קנאה, כי הצדיק העליון מזדווג עם המלכות, בסוד יוסף שהוא גי' קנא"ה, וז"ס מ"ש רז"ל וז"ל אין אדם מקנא לאשתו אלא נכנס בו רוח טהרה. גם אמרו כי האדם האוהב את אשתו גורם לו קנאה, ואין קנאה בא אלא מאהבה רבה שיש ביניהם. נמצא כי הקנאה היא מעלה ושלמות ואינה פחיתות, ואמנם בפעם אחד גורם זיווג כולל, פי' מזדווגים זו"ן בבחי' כל העולמות כולם, וכולם מקבלים שפע ע"י זווג ההוא, אך מפעם ב' ואילך, אינו נעשה זווג אלא בבחינת נשמתו לבד, אמנם אם יהיה לו מעלה כמרע"ה, אפשר שתמיד יעשה זווג תדירי. והנה הרשעים אינם יכולים לעלות למעלה, ואינם יכולים לעלות מ"ן ונשארים, וז"ס ונכרתה הנפש ההיא, פי' כי יהיה נכרת מן המקום שנחצבה, ונופלת מלמעלה. אמנם דע, כי מש"ל הוא זה שאין לו רק נפש, אך מי שיש לו נשמה יוכל לעשות גם מ"ן בבחינת נשמתו באו"א, וגם שם מזדווגים על ידו, וז"ס כך עלה במחשבה, כי עלה בסוד מ"ן מאימא אל אבא ע"י אותה ההריגה. וכמ"ש בסוד ק"ש, כי הזווג דאו"א אי אפשר לעשותו רק ע"י הריגה ממש.