תוכן

יג) וזש"ה (תהלים קמ"ז י"ט) מגיד דבריו ליעקב, דהיינו המשכת יסוד דאבא ליעקב, אבל חקיו, שהם הגבורות: ומשפטיו, שהם החסדים של אימא, לישראל. ונקראו חסדים דאימא משפטים, משום שהיו גבורות דאבא שבאו לכאן, בסוד חכם בבינה. וזש"ה (שם פ"א ה') כי חק לישראל הוא, החוק שהם הגבורות דאימא של ישראל הוא, כענין (במדבר י"א כ"ג) ועבד הלוי הוא, לנאמר על הבינה שנקרא הוא. כי הגבורות שביסוד שלה הם שלה, והיא נותנתם לישראל, אבל המשפטים שהם החסדים דביסוד אימא אינם שלה, אלא של אלהי יעקב הם, דהיינו אבא, שבאו לכאן שהיו גבורות דאבא, ובאו לכאן ונעשו חסדים ביסוד דאימא. ואלהי יעקב נקרא אבא, לפי שהחסדים והגבורות שלו אינם לז"א כלל, אלא ליעקב. וז"ש כאן כה תאמר, אמירה שהיא תורה שבע"פ, לבית יעקב, כי גם אלו שעיקרם לתקן ולעשות זווג דיעקב ונוקביה, יקבלנו עליהם ג"כ לתקן ולזווג בז"א, דהיינו אמירה, שם ותגד לבני ישראל שהם מבחי' ז"א, יתקנו ויזווגו ג"כ ליעקב ונוקביה, שהם בחינת יסוד דאבא, דהיינו תורה שבכתב, וזהו ותגד. ואמר כאן בית יעקב, ובישראל לא הזכיר בית, מן הטעם שאמרנו, כי בישראל לא היה עדיין זווג עם רחל עד שיכנסו לארץ, אבל ביעקב היה נוקבא, דהיינו בחינת דור המדבר, כנזכר.