תוכן

יא) והנה בזמן דור המדבר עדיין לא היה זווג לז"א, דהיינו בחינת ישראל עם רחל, עד שנכנסו לארץ ישראל שהיא בחינת רחל, ואז בדור המדבר לא היה אלא זווג יעקב עם נוקבא, שהיתה יוצאה עמו מגבורות, שהיה הוא לוקח מאבא, והנוקבא ההיא היתה בחינת דור המדבר. וע"כ ארז"ל שדור המדבר אין להם חלק לעוה"ב, שהיא בינה הנקרא עלמא דאתי. משום שהיא באה תמיד ונכנסת ומתפשטת תמיד בז"א בתוכו. ואין להם חלק בה. כי הם היו מבחינת הגבורה דאבא. ואין להם חלק באימא כלל. ולפי שהיו בישראל שני בחינות מיעקב ונוקביה. אותם שמתו במדבר ולא נכנסו לארץ, והיו גם בהם הטף שנכנסו לארץ, שאלו היו מבחינת ישראל, ורצה הקב"ה שכלם ימשיכו עליהם משני הבחינות שאמרנו, ולכן אמר כה תאמר, דהיינו אמירה שהיא אימא, לבית יעקב, שאין בחינתו אלא מאבא, אלו ימשיכו עליהם ג"כ מאימא, ויקבלו עליהם אמירה דהיינו אימא. ותגד, לשון המשכה, דהיינו יסוד דאבא הנמשך למטה מיסוד אימא, עד יסוד דז"א. לבני ישראל, שהם מבחי' ז"א, שהם מבחינת אימא ולא מאבא, אלו אני רוצה שימשיכו גם עליהם מאור דאבא, וכ"א שם בפ' ואתחנן (דברים ד' י"ג) ויגד לכם בריתו, והיינו בריתו דקאמר.