תוכן

תמוז תשט"ו

א) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' (ט,ב( ופירש"י: שכל זמן שהתינוק בן יומו חי אין אתה צריך לשומרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו וכו'.
ענין חיוֹת, היינו שכל מלחמת היצר הוא רק בזה שמראה לו שיש חיוּת בדברים גשמיים בעולם הזה, וטענתו, שלא כדאי לוותר עליהם בכדי לזכות לעולם הבא. וכשהאדם זוכה, אזי כל החיות הגשמיים בטלים נגדו, היות שכל החיות הגשמיים הם רק מה ששייך ברצון לקבל, מה שאין כן כשהאדם זוכה ללכת ברצון להשפיע, ממילא שהם בטלים.
וזה כלל, שהרצון לקבל נקרא בחינת מיתה, ורצון להשפיע נקרא בחינת חיות, שהוא דבוק בחיי החיים. לכן, אם האדם זכה ללכת בדרכי השפעה, אפילו שעדיין תינוק, מכל מקום נקרא חי, וחית הארץ וכו' נכנעים מפניו, היות שכל 'חיוֹת רעות' היינו חיוּת התלוי ברצון לקבל.