תוכן

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (לד,י) אבל חכם קם. (סוף ילקוט הראובני)
ויל"ה, הלא כל התורה נקראת ע"ש משה ואיך יתכן שהיה תכם ממנו?
ואפשר לומר, שמשה היה כלול מכל הבחינות, כמ"ש ברעיא מהימנא (פנחס אות תקפא( שמשה הוא בחינת נצח, וכמו"כ הוא בחינת דעת. אלא, שמחשבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו, אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזו בחינה הוא משתמש? על זה אומרת התורה, כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול.
וכמו כן יש בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, היינו בחינת אמונה, שהוא בחינת חסדים. ושמעתי מאאמו"ר זצ"ל על פסוק: "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים" (שמות כ,יח(, היינו, שמשה גם בבחינת ערפל היה יכול להחזיק מעמד (ולהשיג את אלקותו ית'(קסט, כמ"ש: ומשה נגש אל הערפל, והשיג - אשר שם האלקים. כי הוא הצטיין בבחי' אמונה. לכן נק' משה רעיא מהימנא, וכמו"כ אספקלריא המאירה, היינו שתמיד היה מאיר, ולזה נאמר "בכל ביתי נאמן הוא". משא"כ הם - לא יגשו, היינו, במקום שהיה ערפל לא היתה להם שום גישה לאלקות.
וזה בחינת משה, אבל היה במשה בחינת שלמה, ובחינת יוסף, כמ"ש: ויקח משה את עצמות יוסף. וזה פירוש: "כולן נאמרו למשה בסיני", וזה פירוש: "שקול משה כנגד ששים רבוא", היינו, שהיה כולל כולם. ומה שחושבים את מעלת משה, היינו מדרגתו המיוחדת לו, הנקראת בחינת משה. וכמו שאמרו רז"ל בענין היראה, "לגבי משה מילתא זוטרתא היא", משום שעצמותו של משה היא בחינה יותר גבוהה, אבל בטח שהיה כלול מכל הבחינות. ומ"ש בזהרקע שבבחינת חכמה היה יותר ממשה, היינו שהם הלכו בבחינת חכמה יותר ממשה, משום שמשה לא היה לו ענין ללכת שמה באופן פרטי.