תוכן

ב' מרחשון תשל"ב

א) ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה (כג,ו)
ויל"ה, מה הפלא בכך שה' לא אבה לשמוע בקול איש בליעל. וגם מהו: 'ויהפוך ה' את הקללה לברכה', מאחר שלא שמע אל בלעם כלל.
והענין הוא ]ע"ד העבודה, שלומדים הכל בגוף אחד[, שיש מקטרגים למצוא מקום עון לישראל, שהפירוש הוא, שבזמן שהאדם רוצה ללכת בדרכי ה', הגוף מקטרג לו ומחפש עונות לישראל. שענין עון, היינו מקום חסרון, שמוצא שבזה שהוא רוצה להיות ישראל, הוא מוצא הרבה קושיות, שיש לו שאלות חזקות וקושיות על בחינת ישראל, ובכח הזה הוא מעכב את האדם שלא ללכת בדרך ה', היינו להיות בחינת ישראל, כמ"ש "בני בכורי ישראל". והגוף, על ידי זה שמקטרג על ישראל ומוצא עונות, היינו חסרונות, הוא מפריע לו ומעכב אותו.
ועל זה בא הפסוק ואומר: ולא אבה לשמוע דבריו כלל, כי אע"פ שבא בטענה שאין להשיב לו תשובה ניצחת מטעם ודעת, רק הדרך היא שאין מקבלים ושומעים את דבריו כלל. היינו, מי שרוצה ללכת בדרך ה', שה' יהיה אלקיך ולא שאר דברים, הוא לא צריך לשמוע כלל לטענות ותביעות שיש להגוף, שבא מצד השכל. א"כ יהיה הפירוש: ולא אבה לשמוע, היינו שלא רצה להשיב לו תשובות בתוך הדעת, אלא שהוא הולך בדרך שהוא למעלה מטעם ודעת.
ואז: ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה. היינו, שמכל הקטרוגים שהיו מקטרגים ע"י הטענות והתביעות, כשהוא מתגבר על הטענות בבחינת למעלה מהדעת, נמצא שהמה הגורמים לזכות לבחינת אמונה למעלה מהדעת, אחרת היה הולך בדרך ה' בתוך הדעת. והכלי האמיתי לזכות לאור ה', הוא דוקא למעלה מטעם ודעת, שכלי זה נקרא כלי דהשפעה. משא"כ 'תוך הדעת' נקרא כלי דקבלה, ועל כלי זה היה דבר הצמצום.
נמצא, שעל ידי זה שהאדם רוצה לזכות שה' יהיה אלקיך, ולא אלהים אחרים, אז: ולא אבה לשמוע כלל, היינו שאומר לו: אני לא רוצה לשמוע מה שאתה אומר, היינו, שלא רוצה לשמוע בכדי להשיב לו. ועל ידי זה: ויהפוך ה' וגו' את הקללה לברכה.