תוכן

בזהר (אות נד בהסולם): וכשמקדים תורה למצוה, או חכמה ליראה וכו', וכעין זה יהיה הגאולה, אם זכו יצאו ברחמים וכו', ואם לא מקדים רחמים, יצאו בצער, וטוב שיקדים צער ודין להמשיך הרחמים. ומשום זה העמידו חכמים בעלי המשנה, לפום צערא אגרא.
ויש להבין: א) מדוע בכדי להמשיך רחמים מוכרח להיות מקודם צער ודין. ב) מהו הפירוש 'לפום צערא אגרא', הלא צריכים לעבוד בלי שכר.
ולהבין הנ"ל, צריכים לדעת מהו: 'צער, ויגיעה, ודין'. ומהו השכר שהבטיחו: 'לפום צערא אגרא'.
ידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכול להיות מלוי אם אין שם מקום חסרון.
והיות ובכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב ועונג בלי בושה, נעשה תיקון, הנקרא צמצום והסתר, שלא מרגישים את הבורא, וכדי שיהיה היכולת להכיר את הבורא מוכרחים להשיג את הכלי דהשפעה, וזהו עבודה גדולה וצער ויגיעה, היות שמצד הטבע נולדנו בכלים דקבלה, וכלים שיהיו רק להשפיע ולא לתועלת עצמית - אין אנו מבינים זה בשכל החיצון שלנו. ומשום זה, כשאנו רוצים ללכת ע"ד השפעה, נקרא זה 'למעלה מהדעת', כלומר, שאין הדעת יכולה להבין דבר זה.
וזה נקרא טהרה. ז"א, שאדם רוצה לטהר עצמו מכלים דקבלה. וכשהאדם בא לטהר, נשאלת השאלה: מי הוא הנותן מחשבה ורצון להאדם שירצה לטהר עצמו מכלים דקבלה? - זה בא לו ע"י ספרים וסופרים, שהוא שומע ורואה מה שהם אומרים לו, שהחיים שהוא משתוקק נקראים מיתה ולא חיים, וע"י תורה ומצות שהוא עושה הם מכניסים לו מחשבה ורצון שירצה לטהר עצמו. וזה נקרא: 'הבא לטהר'. ואז, בזמן שהוא משקיע כוחות בכדי לטהר עצמו מאהבה עצמית, אז הוא בא לידי צער ומכאוב, מזה שלא יכול לבוא לידי טהרה, אלא להפך, כי כל פעם הוא רואה יותר את האמת איך שהוא שקוע באהבה עצמית, ואין הוא רואה באופק שום מציאות שיוכל לצאת מזה. ואז כשהוא מצטער ע"ז, אז הוא מקבל צורך לעזרת ה' שיעזור לו, ואז בא הסיוע מלמעלה. כמו שאמרו רז"ל: הבא לטהר - מסייעין אותו. וזה נבחן לאור וכלי.
ואז אומרים: לפום צערא אגרא. כלומר, על מה שהוא מצטער שאין לו - את זה הוא יכול להשיג עבור הצער שלו. לדוגמה, אדם מצטער שאין לו כבוד, אז הצער שלו מחייב אותו לעשות מעשים שכן יכבדוהו, וכדומה.
נמצא, כשהאדם מצטער על מה שאינו יכול לטהר עצמו מכלי קבלה, א"כ מה יהיה השכר - שכן יהיה לו הכח לטהר עצמו מכלי קבלה.
נמצא, "לפום צערא אגרא" - היינו על איזה חומר שהוא מצטער - על החומר הזה הוא מקבל מילוי.
נמצא, השאלה היתה - איך מותר לקבל שכר. תשובה: כל האיסור היה אם מקבלת השכר הוא יהיה 'מקבל'. כאן, אדרבה הוא רוצה שכר בכדי שיוכל להשפיע וזה בודאי מותר.
יוצא א"כ: אין אור בלי כלי. א"כ, בלי צער אי אפשר להמשיך רחמים.
"לפום צערא אגרא", היינו על מה שהוא מצטער הוא מקבל שכר. הוא מצטער על כסף, ונותנים לו כבודקנח וכו'. ושכר שיוכל להשפיע זה מותר, משום שזהו מטרת העבודה.