תוכן

פרשת בהר תשי"ח
סנדרלנד
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו (כה,לה) ופירש"י: אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה, למשאוי שעל החמור, עודהו על החמור - אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ - חמשה אין מעמידין אותו.
במדרש (ויק"ר לד,א): הדא הוא דכתיב "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'". ויש כאן ה' פירושים. אבא בר ירמיה בשם רבי מאיר אמר, זה שממליך יצר טוב על יצר הרע. איסי אמר, זה שנותן פרוטה לעני. רבי יוחנן אמר, זה שקובר מת מצוה. רבנן אמרי, זה שמבריח עצמו מן העריצים. רב הונא אמר, זה שמבקר את החולה.
ויש להבין: א) למה מוציאים כולם את המילה 'דל' מפשוטה, ומפרשים על המלכת יצר טוב על יצר הרע ועל מת מצוה ועל מבריח את עצמו מן המלכות ועל מבקר את החולה. ב) איזה שייכות יש לפירושים הנ"ל אל הפסוק "וכי ימוך אחיך".
ומקודם צריכים לדעת את מי הפסוק מכנה בשם 'דל'.
הנה בפסוק בקהלת כתוב: "עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול וסבב אתה וגו', ומצא בה איש מסכן חכם וגו', וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". ופירש"י בשם מדרש אגדה: עיר קטנה - זה הגוף. ואנשים בה מעט - אלו איבריו של אדם. מלך גדול - זה יצר הרע, שכל איבריו מרגישים בו. איש מסכן - זה יצר טוב.
היוצא מזה, שהעני והמסכן ודל נקרא היצר טוב. והיות שדבריו אינם נשמעים - על זה מביאים את הפסוק: "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'". ושם במדרש (לד,ח): תני ר' יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית. שכן רות אומרת לנעמי: "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז". אשר עשה עמי אין כתיב כאן, אלא אשר עשיתי עמו. אמרה לה, הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוסה שנתן לי.
כעת נבין את המדרש הנ"ל. היות שעני נקרא היצר טוב, לכן אמר אבא בר ירמיה בשם ר' מאיר ש"משכיל אל דל" פירושו: זה שממליך יצר טוב על יצר הרע. ואיסי בא לפרש איך ובמה יכולים להמליך את יצר הטוב על יצר הרע, ואמר: זה שנותן פרוטה לעני. היינו, על ידי כח הצדקה, כמ"ש "וצדקה תציל ממות". ובא ר' יוחנן ומפרש: שעי"ז יזכה לקבור את מת מצוה. היינו, היצר הרע, שרשעים בחייהם קרויים מתים, והיצר הרע מצוה לקברו. ועל זה מפרשים רבנן יותר: שעי"ז מבריח את עצמו מן המלכות. היינו, מהמלך הגדול הנקרא יצר הרע. ורב הונא מפרש יותר: שעי"ז הוא יכול לבוא לבקר את החולה. כי הנשמה נקראת בחינת חולה, כמ"ש: "כי חולת אהבה אני". היינו, שיצר הטוב יש לו אהבה להקב"ה עד שיעור של חולה, רק היצר הרע לא נותן להרגיש את זה.
ובכל זוכין על ידי שנותנין פרוטה לעני, כי זכות הצדקה היא כל כך גדולה.