תוכן

תשמ"ד-מה מאמר כח
ויתרוצצו הבנים בקרבה, ופי' רש"י וז"ל רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת, עכ"ל.
ואאמו"ר זצ"ל אמר שזהו סדר של עבודה, התחלת עבודה נקרא עיבור בעיבור שהאדם מתחיל לעבוד על דרך האמת. כשהוא עובר על פתחי תורה בחינת יעקב שבאדם מתעורר, ורוצה ללכת בדרך התורה, וכשעובר על פתחי של ע"ז, בחינת עשו של האדם מתעורר לצאת.
ויש לפרש דבריו, היות שהאדם נכלל מכלי קבלה מצד הטבע המכונה אהבה עצמית שזהו היצה"ר, וכמו כן הוא נכלל מנקודה שבלב, שהוא בחינת היצה"ט שלו, וכשנכנס להעבודה דלהשפיע, אז הוא בחינת עיבור מלשון עברה, לכן יש לו עליות וירידות, ואין לו יציבות, והוא מושפע מהסביבה, ואין לו כח להתגבר, ומשום זה כשהוא עובר בסביבה שהם עוסקים בעבודה שזרה לנו, היינו באהבה עצמית אז בחינת אהבת עצמית שבו מתעורר לצאת מההעלם להגלוי, ולקבל השליטה על הגוף, ואז אין לו כח לעשות שום דבר, רק מה שנוגע להמקבל שלו.
וכשעובר דרך סביבה שעוסקים במעשים דלהשפיע, אז בחינת יעקב שבו מתעורר לצאת מההעלם אל הגלוי, ומעשים דלהשפיע שולט אז על הגוף, דהיינו שאז בזמן שמסתכל אחורה, ורואה איך מטרם המצב הזה שבו הוא נמצא, היה כל כך שקוע באהבה עצמית, אז הוא לא יכול להבין איך אפשר שאדם יכול להיות כל כך בשפלות, ולקבל סיפוק מדברים כל כך שפלים שלא מתאים לבן אדם מבוגר, שיבנה ביתו בין רצונות ומחשבות שפלים ובזוים, שהוא נעלב מהרצונות ומחשבות האלו שבהם היה שם ביתו.
אבל אח"כ כשעובר על פתחי ע"ז, היינו כשבא לסביבה שעוסקים באהבה עצמית, אז חוזר ומעורר העשו שבו והוא מפרכס לצאת, וכל פעם חוזר חלילה.
ודבר זה נמשך אצל העובד יום אחרי יום, ומי שהוא עובד ביותר מרץ המצבים האלו יכולים להיות בכל שעה ושעה, המצבים משתנים אצלו.
"ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרוש את ה'". ופי' רש"י ותלך לדרוש, לבית מדרשו של שם. לדרוש את ה', שיגיד לה מה תהא בסופה. ומה היה התשובה, אומר הפסוק ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, ושני לאמים ממעיך יפרדו, ולאום מלאם יאמץ ורב יעבוד צעיר.
ופרש"י ולאם מלאם יאמץ, לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומר, אמלאה הרחבה, לא נתמלא צור אלא מחרבנה של ירושלים.
להבין התשובה שניתן לה מאת ה', כמו שכתוב ויאמר לה ה', צריכים להסביר, שנאמר לה ששני כוחות אלו מוכרחים להיות, כידוע שעיקר בחינת נברא הוא הכלי קבלה, שזה נקרא בחינת עשו, אלא אח"כ בא כח השני הנקרא בחינת יעקב, שהוא הרצון להשפיע, וכל אחד רוצה לשלוט לבדו, וזהו ההתאבקות שיש בין עשו ליעקב וזהו שפרש"י כשזה קם זה נופל וכו', לא נתמלא צור אלא מחרבנה של ירושלים. היינו שנאמר לה שצריכים לדעת בבירור או שהרצון לקבל שולט, או שהרצון להשפיע הוא השולט, ושניהם ביחד אי אפשר להתקיים אי לזאת צריכים להחליט אחת ולתמיד, שלא כדאי לגור בתוך המחשובות והרצונות המגונות והשפלות.
ואז כשהוא רואה שאין בכוחו להתגבר על הרצון לקבל שלו, אז נקרא זה שהוא רואה שהוא אין ואפס, שהוא כלום לא שוה, אלא שאז הוא רואה, שאעפ"י שהוא כבר בא לידי הכרה, שהרצון לקבל הוא המזיק, ומכל מקום הוא לא יכול להתגבר עליו, ולכן דוקא אז הוא רואה שהוא זקוק לרחמי שמים, שבלי עזרתו אי אפשר לצאת משליטתו של הרצון לקבל.
וזהו מה שאמרו חז"ל, (קידושין ל, ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. וזהו דוקא אם הוא התחיל בעבודה ועשה כל מה שיש בידו לעשות, אז הוא לא צריך להאמין שרק הקב"ה יכול לעזור לו, כי הוא רואה עכשיו שאין לו שום תחבולה ועצה מה שהוא לא עשה וכלום לא עזר לו, אלא רק הקב"ה עזר לו, ורק אז הוא יכול להבין שרק הקב"ה עוזר, א"כ מהו ההבדל בינו לבין חבירו וכמו שהוא עזר לו, כמו כן הוא יכול לעזור גם לאחרים, ומשום זה אין לו מקום להתנשאות על אחרים, כיון שזה לא כוחו, משא"כ אלו שעוד לא התחילו לעבוד בעבודת הקודש, שענינו הוא רק להשפיע ולא לקבל, אז הם לא רואים שרק הקב"ה עזר להם אלא הם אומרים שכוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה, וממילא יש להם במה להתגאות על שאר אנשים שאינם בעלי עבודה כמוהם.
ונמצא אז, שאין כל כך מרחק בין הטוב להרע, כיון שגם הטוב שלו בנוי על יסוד של אהבה עצמית, ואף על פי שהוא עוסק בתורה ומצות, מ"מ לא ניכר אז ההתאבקות בין יעקב לעשו, וממילא הוא לא זקוק לעזרה מן השמים שיציל אותו מהרצון לקבל, ושירחם עליו, שיתן לו כלי דרצון להשפיע, כיון שרואה שהוא לא מסוגל מצד הטבע לעבוד בעמ"נ להשפיע, והוא מטעם שבכלל הוא לא חושב שצריכים לעבוד בתורה ומצות, בכדי לזכות לדביקות ה' שעל ענין דלהשפיע לא מעניין לו בכלל, לכן לא שייך לומר שזה קם זה נופל, אלא בזמן שרוצים ללכת בדרכי השפעה אז מתחיל הענין של ויתרוצצו, ואח"כ האדם צריך לעשות מה שבכוחו, ואח"כ הוא בא לידי מצב שרואה את האמת, שאינו יכול לעזור לעצמו, ואח"כ הוא רואה שאין לו שום עצה אלא שהוא זקוק לרחמי שמים, ואז יקויים המאמר חז"ל, הבא לטהר מסייעין אותו.
"ורב יעבוד צעיר", ויש להבין מה הוא בא להשמיענו, ויש לפרש שעוד לא מספיק בזה שכבר זכה שהיצר טוב הוא שולט, והיצר הרע אין לו שום כח להתנגד לו, שזה מכונה שהוא יכול להיות עובד ה' רק עם יצה"ט, אלא שצריך להגיע למדרגת השלימות, כמו שאמרו חז"ל, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשתי יצריך, שגם היצר רע ישמש לעבודת ה'. וזה אפשר לפרש, רק באופן שנדע מקודם מה זה יצר הרע.
כי צריכים לדעת, כי עיקר הרע שבנו הוא הרצון לקבל, שממנו בא לנו כל הדברים רעים, הינו מחשבות ורצונות רעות, והרצון להשפיע, הוא מביא לנו כל הדברים טובים שהם מחשבות ורצונות הטובים שבנו, לכן כשיצר הטוב שולט באדם שהוא הרצון להשפיע, אז גם מלמעלה מושפע לנו שפע עליונה, זאת אומרת שעי"ז בא מלמעלה שפע של חסדים.
אבל צריכים לדעת שזהו רק תיקון הבריאה, היינו בכדי שיהיה לנו השתוות הצורה, צריכים לכוון הכל לשם שמים, בכדי שיהיה לנו השתוות הצורה המכונה דביקות בה', אבל מטרת הבריאה, הוא להטיב לנבראיו, היינו שהתחתונים יקבלו מהבורא טוב ועונג, ולא שהם ישפעו לו נחת רוח, היינו כאילו שהבורא צריך משהו שהתחתונים יתנו לו.
לכן בזמן שהנבראים רוצים משהו מהבורא לקבל, אז הם צריכים להשתמש עם הכלי קבלה שהוא היצר הרע, אחרת מי יקבל התענוג, ומקבל התענוג הוא רק ההשתוקקות להדבר וההשתוקקות לתענוגים, הוא הנקרא רצון לקבל, נמצא שאז הוא מוכרח להשתמש עם היצר הרע, אלא שנותן עליו תיקון המכונה בעמ"נ להשפיע.
נמצא אז שהוא עבד ה' גם עם היצה"ר, והנה היצה"ר נקרא ורב שהוא נולד ראשון. וכמו כן כשהאדם נולד, בא היצה"ר קודם, משא"כ היצה"ט בא לי"ג שנה, לכן מתי שהאדם עובד לשם שמים עם הרצון לקבל נקרא שהוא אוהב ה' בכל לבבך, היינו בשתי יצריך כנ"ל. וזהו המכוון בפסוק ורב יעבוד צעיר, שפירושו שהרצון לקבל הנקרא רב, הוא יעבוד צעיר, היינו שהוא ישמש להרצון להשפיע לה', נמצא שהרצון להשפיע הוא יהי' השולט, ולפעמים הרצון להשפיע משמש בכלים דהשפעה המכונה כלים דיעקב, ואז נקרא שהוא עובד ה' ביצה"ט, ולפעמים הוא משמש בכלים דקבלה, ואז נקרא שהוא עובד ה' גם ביצה"ר.
וכל זה נאמר לה בבית מדרשו של שם. כמו שכתוב ויאמר ה' לה וכו'.
ובזה נבין מה שאמר בן זומא (אבות דרבי נתן כג, א) איזו גבור שבגבורים וכו' מי שעושה שונא אוהבו. ובמסכת אבות (ד, א) אומר בן זומא איזהו גבור הכובש את יצרו, ויש להבין את הפירוש שאומר על גבור, שאומר איזהו גבור הכובש את יצרו, לבין הפירוש שנותן על גבור שבגבורים, שאומר, מי שעושה שונא אוהבו.
ולפי הנ"ל יש לפרש את דברי בן זומא, שבחינת גבור נקרא "לאם מלאם יאמץ", כמו שפי' רש"י כנ"ל, כשזה קם זה נופל, זה נקרא גבור שהכניע את הרע שבו, ורק היצ"ט שולט, זאת אומרת שהוא עובד ה' רק ביצה"ט.
וגבור שבגבורים נקרא, בחינת "ורב יעבוד צעיר" שפירושו ורב היינו הרע שבו יעבוד צעיר שישמש את הרצון להשפיע, שאז הוא עובד ה' גם ביצה"ר, כנ"ל שאז הוא מקיים, את הפסוק בכל לבבך היינו בשתי יצריך.