תוכן

ג) ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה אל היבשה. שהוציאו משם לת"ת, שהוא יבשה, בסוד ו"ק שלו וו"ק שלה, כמנין יב"ש. ואח"כ חזר וא"ל לך אל נינוה העיר הגדולה, במלכות של הבריאה, לעורר שם למעלה הזיווג העליון, שיאיר משם לכל העולמות, והיתה מליאה דינין ממעשה התחתונים הרעים. ואז הלך שם, והיה מכריז שעתידה להיות נהפכת מדין לרחמים, מכאן לארבעים יום כנגד יצירת הוולד. שהם כנגד ד' שמות שבכל אחד עשר אותיות, ובהם יומתקו הדינין. וכאשר שמע המלך, שמעשה הרע של התחתונים גרמו להתגבר הדינים בעולמות של מטה, ועדיין לא הגיע הרושם למעלה לעשות פגם. אז לבש שק והסיר האדרת מעליו, שהוא סוד האור מקיף שלו, שלא יאיר למטה, כמה שמזמין עצמו לנקום נקם, ומסיר לבושו מעליו להלחם. ואז ביני ביני, התחתונים חזרו בתשובה. וכראות יונה כך שנבואתו לא נתקיימה, שריחם השי"ת על עמו, לפי שנינוה היתה עיר גדולה לאלהים יותר מי"ב רבוא אדם, בסוד י"ב בקר והים, ובסוד י"ב הויו"ת. והקב"ה, להודיעו שהוא רחמן וניחם על הרעה, עשה לו קיקיון, בסוד שכסהו בפ"ר דינין, כמנין הקיקיון ע"ה. ואח"כ הסיר הקיקיון ונתקו, ותך הקיקיון ותיבש, ונמתקו. וחרה לו, לפי שהיה נראה נביא שקר לפניו ולפניהם. ולזה פייסו השי"ת, באומרו אתה חסת על הקיקיון וכו'. ע"כ מ"כ בשם א' מן הקדושים.