תוכן

ז) ענין עשרה הרוגי מלכות. כנודע שהיו עשרה שבטים, וצריך לידע במי נתגלגלו. והענין מ"ש מורי הוא זה. קודם נתחיל בראובן, שאמר השליכו אותו וכו', ולא הסכים בהריגתו, עכ"ז נענש, ובא בר' אליעזר הגדול שנתפס למינות, ולא נהרג כאחרים, כי השי"ת מדד לו מידה כנגד מידה, שאמר השליכו. ונודע כי הנחש הוא סוד המינות, וראובן גרם לעורר צד אותו נחש של המינות. לכן נתפס למינות. ובזה נבין מ"ש רז"ל יחי ראובן ואל ימות, מיתה תניינא, כי בכל מקום שנאמר בתורה מות יומת, הוא בעוה"ז ובעוה"ב, כי מות היא המיתה המוכרחת, וכשצריך לבוא בגלגול למות פעם שנית מיתה משונה, וכפרת אותו גלגול, על אותה מיתה נאמר יומת לעוה"ב, ר"ל: לעולם שצריך לבא בו פעם אחרת. אבל בראובן שהיתה כוונתו לטובה, לא נתחייב מיתה כשאר שבטים, עכ"ז מצד אותו דיבור שאמר השליכו, נתפס למיתה, ולא הורגהו כשאר. וזהו יחי ראובן ואל ימות וכו'.