תוכן

חיי שרה

א) במדרש לקח טוב, בפרשת חיי שרה ע"פ ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, רבי יהודה אומר, זו גבורה. רבי נחמיה אומר, זו ברכה.
ויש להבין: א) איך אפשר לומר שאחד מוסר להשני בחי' גבורה, הלא אין זה דבר הניתן מיד ליד. ב) מהי המחלוקת, שזה אומר דוקא גבורה וזה אומר ברכה, במאי נחלקו.
וי"ל ששניהם לדבר אחד נתכוונו, ואלו ואלו דברי אלקים חיים. היינו שמסר לו שילך בדרך הגבורה, כמ"ש וישבע בפחד יצחק אביו. היינו ע"י מדת הגבורה, שזו הכוונה את כל אשר לו, שאברהם מסר לו הדרך ללכת בה. ואשר היה מוטל עליו להשלימה, עי"ז זכה לבחי' ברכה, היינו ויברכהו ה'. היינו ע"י התגברות בתורה ועבודה, זכה לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו כזכיות. נמצא שעבודתו עשתה פרי מלא.
ולפי"ז נבין מאחז"ל (שבת פט ע"ב) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו וכו'. לעתיד לבוא יאמר לו הקב"ה לאברהם, בניך חטאו לי. אמר לפניו, רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר, אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. א"ל בניך חטאו. אמר לפניו, רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר, לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה.
א"ל ליצחק, בניך חטאו. אמר לפניו, רבש"ע בני ולא בניך. בשעה שהקדימו לפניך נעשה ונשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך. ועוד כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם ע' שנים דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשים, דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה, דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא, אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך, וא"ת כולם עלי הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו, כי אתה אבינו.
וענין ימחו, היינו העבירות. א"כ לא יהיו בשיעור מלא, כי נשאר עוד זמן של עבירות. אבל ע"י מדת הגבורה יהיה לו כח, להמשיך את הכח הזה לישראל שהזדונות יהיו לזכיות. היוצא מזה שכל הברכות באות ע"י התגברות בתורה. אי לזאת, אם נחזיק ונתחזק בלומדי התורה, שיוכלו להמשיך את כח הגבורה, אזי יהיו לנו ברכות בשיעור מלא. ונזכה להמשיך ברכות על כלל ישראל אמן.
אנו רואים שכל מה שיצחק קיבל עליו הוא רק על בחי' תורה, כמ"ש תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ובית הכסא, אבל לא על בחי' התפילה. וזה הכלל אם לא יהיו לומדי תורה, אזי לא יהיה אפילו מי שיתפלל. כמשל מהמלך שהוריד מכל בני המלוכה דרגה אחת, עד שלא נשאר עבור החיל הפשוט שום דרגה. לכן אם אנו רוצים שיהי' בעה"ב ובנינו שיתפללו עלינו, מוטל להחזיק את הלומדי תורה.
מובא בהספרים הקדושים ענין ברא מזכה אבא, היינו מה שאבא לא היה יכול להשלים, אזי הברא מזכה אותו, במה שמשלים את חלק אביו. ונמצא בזה הוא משלימו. ולכן לא הי' לאברהם בנים, כי שניהם הי' שלמים. וע"י הוספת ה' לאברהם, כבר מצא מקום חסרון, שעליו הי' כבר מקום להתפלל על בנים. וכמו"כ יצחק לא מצא מקום חסרון, וע"י התפילה המציא לו הקב"ה מקום חסרון, שע"ז הי' יכול להתפלל. וכמ"כ רחל הצדקת היתה יפת תואר ויפת מראה, שלא היה לה מקום חסרון. וע"ז אמרה רחל, הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, כי מי שאין לו בנים נק' בחי' מת, ז"א שכבר אין לו מקום חסרון על מה שיצטרך להמשיך חיים חדשים.
לכן מסר לו בחי' הגבורה, אשר ע"י התגברות תמיד בתורה ומצוות הוא ימשיך את השלימות הגמורה, כי דרכי בנ"א שמתקן את מעשיו ע"י תשובה. ויש תשובה מאהבה, ויש תשובה מיראה. ויש צדיקים כוללים, שאפילו מצד פרטיותו כבר זכה לתשובה מאהבה, אבל לטובת הכלל לא תיקן את התשובה מאהבה. וזו היתה מדתו של יצחק, כמ"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, היינו בשיעור מלא ומושלם. ובזה נבין מחז"ל (שבת פ"ט ע"ב), א"ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב, כי אתה אבינו וכו'.