תוכן
וישלח תש"מ
א)
וישלח יעקב מלאכים. ופירש"י: מלאכים ממש.
יל"ה ענין מלאכים ממש ששלח יעקב לעשו. הנה לפי מה שמפרשים, שיעקב הוא בחי' האדם העוסק בתורה ומצוות ועשו הוא היצר הרע, מה שייך לומר ששלח מלאכים ממש ליצה"ר.
להבין זה לפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, מדוע אצל לבן כתוב: "ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא". ואצל עשו כתוב להפך: "ויאמר עשו יש לי רב, אחי יהי לך אשר לך", ויעקב ביקש ממנו, "קח נא את ברכתי אשר הֻבָאת לך וגו' ויפצר בו ויקח". ותירץ: 'לבן' נקרא קודם המעשה, אז היצה"ר טוען שכל מה שהאדם עושה הוא שלא לשמים, לכן איזה ערך יש בזה שהוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות. והאדם צריך להתגבר וכן לעשות מעשים טובים. ולאחר המעשה, הנקרא 'עשו', שכבר עשה את המעשהמא, אז היצה"ר טוען שכל מה שעשה האדם הוא לשם שמים, ורוצה להכניס בו בחינת גדלות, שיסתפק בעבודתו.
זה יכולים לפרש את מש"כ: "מלאכים ממש". כי 'לבן' נקרא היצה"ר שהוא טוען: אם הוא רוצה לעסוק בתו"מ צריך להיות הכל לבן, בלי שום כתם ולכלוך, היינו, שהכל יהיה לשם שמים, ואם אינו יכול לכוון לשם שמים - לא כדאי לתת יגיעה בחינם, א"כ איזה רווח יהיה מזה שיתפלל עוד חצי שעה או ילמד עוד חצי שעה, בין כך ובין כך אין עבודתו שוה כלום, א"כ חבל על כל טיפה וטיפה יגיעה מה שנותן בתורה ועבודה. ובזה יש כח ליצר הרע למנוע אותו מתורה ומצוות. ואז האדם צריך להתגבר עליו, בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'", ויאמר: אני מאמין למעלה מהדעת שאני עושה הכל לשם שמים, ומה שאני עושה, אפילו שלא לשמה, ג"כ זה דבר גדול, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה, א"כ בזה שאני עושה שלא לשמה, ג"כ אני עושה מצוה ומקיים דברי חכמים שאמרו, שלעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב.
אבל לאחר שעשה את מה שהיה בידו לעשות, היינו סדר הזמנים שלו בתורה ומצוות, אז הוא צריך לראות האמת ולעשות בקורת על העבודה שלו. ואז האדם צריך לומר להפך ממה שאמר קודם ליצר הרע. והאדם צריך לשלוח 'שליחים' ליצה"ר, היינו שצריך להגיד ליצר הרע, שהאדם צריך להיות בעבודתו כמו 'מלאכים ממש', היינו, כולו לשם שמים. והיות שאין עבודתו נקיה ושלמה, אלא אומר ליצה"ר שכל עבודתי היתה בשבילך, היינו בשביל היצה"ר ולא לשם שמים, זה נקרא שהאדם שולח את כל עבודתו ליצה"ר. והיצה"ר טוען אז כנגד: "יש לי רב" אצל שאר אנשים שהם עובדים בשבילי, אבל אתה "אחי יהי לך אשר לך", שזה הכל היה לטובת נשמתך, ואין אתה צריך להשתלם יותר בעבודתך, אלא תמשיך באותן הכוונות שאתה נהגת עד עכשיו. עד שע"י עבודה גדולה, "ויפצר בו ויקח" - אז היצה"ר מסכים לקבל עבודתו בשבילו. פירוש הדבר, שהוא כבר משוכנע ואין היצה"ר יכול לשלוח לו מחשבות שהוא בסדר, אלא נשאר עם האמת שצריך להיות מלאכים ממש, היינו כולו לשם שמים. ואז מתחיל עבודתו מחדש בכדי ללכת על דרך האמת.
