תוכן

וישלח אותם משה וגו' כלם אנשים (יג,ג) בזהר: שכולם היו צדיקים וראשי ישראל היו, אבל הם נטלו לעצמם עצה רעה. למה נטלו עצה זו. אלא שאמרו, אם יכנסו ישראל לארץ יעבירו אותנו מלהיות ראשים, ומשה ימנה ראשים אחרים וכו'. (הסולם אות ל)
א"כ נשאלת השאלה, אם היו צדיקים למה לקחו עצה רעה, ומה התירוץ. ולפי המבואר בכמה מקומות, שענין ישראל שהלכו במדבר ואכלו לחם מן השמים, שהוא בחינת חסדים מכוסים. וכשהם ראשים, אז הם ישפיעו להכלל שילכו בדרך הישר. אבל בארץ ישראל שהוא בחי' מלכות, שהוא בחי' חסדים מגולים, אין הם מסוגלים להיות ראשים, ומשה ימנה לראשים את אלו שיש להם שייכות לחסדים מגולים. והיות שחסדים מגולים מקבלים בכלים דקבלה, אז אמרו שלא יהיה להם שום אפשרות לקבל בעמ"נ להשפיע, והם חשבו שזו דרך מסוכנת ללכת בדרך של שימוש בכלים דקבלה.
וזה נקרא לשון הרע, שאמרו אמת. א"כ מהו החטא שלהם? רק הם היו צריכים להאמין, שהגם שמדרך הטבע אין מציאות שיהיה יכולת לאדם להיות מקבל בעמ"נ להשפיע, אבל הקב"ה יכול לעזור להם שיזכו לזה. א"כ, בתוך הדעת המרגלים אמרו את האמת, אבל למעלה מהדעת, שיאמינו שה' יכול לעזור להם שיזכו לזה - זה היה חסר. לכן לשון הרע כל כך קשה אע"פ שהוא אמת, משום שזה נמשך משורש המרגלים, שכל מה שהאדם לא יכול ללכת בדרך האמת נמשך מזה שלא יכול ללכת בלמעלה מהדעת.