תוכן

וישב תש"מ
וישב ד' קפ"ה ע"א. אמר ר' יצחק אי נחשין ועקרבין הוי בי אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו וכי לא חייש ראובן להאי דהא אינן נחשין ועקרבין ינזקין לי' וכו'. אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוהי בגין דידע כמה שנאין לי וכו', בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש לי' ניסא ולזימנין דזכו דאבהן מסייעין לי' לב"נ וישתזיב מינייהו אבל כיון דיתמסר בידי דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא עכ"ל.
ויש להבין למה בידי דשנאוי אין הקב"ה עושה לו נס. הנה אנו מוצאים בענין הצלה ב' אופנים: א) היכא דשכיחא היזקא, ב) במקום שאינה שכיחא היזקא, היינו שיש חיות שהן מזיקות רק לתאבון, ובשעה שאינן רעבות אינן מזיקות. ויש שהן מזיקות מצד הטבע, היינו שיש להן רצון מצד הטבע להזיק אנשים שדרכן תמיד לטרוף.
וכמו כן מצינו שיש שנאה לכלל מין אנושי, ויש לפעמים שיש שנאה דוקא לאיש פרטי ולא להכלל. היינו שהחיה מרגשת שהאדם הזה רוצה להזיק לה, לכן היא מתכוננת להזיק לו. והנה כאן מצינו שהחיות רעות, שהם הנחשים והעקרבים, שאין להם שינאה פרטית לאדם זה דוקא, אלא לכלל מין אנושי. ולכן אין זה נקרא שכיחא היזקא כל כך, לכן אפשר לסמוך על נס. משא"כ בידוי דאחוי, שיש להן שינאה פרטית לאיש הזה, זה הוי שכיחא היזקא, ואז אסור לסמוך על הנס. ועוד אפשר לומר שיש חילוק בין בעלי חיים לאדם, היות שהאדם הוא בעל בחירה. כי זה שהחיות מזיקות, זהו מצד הטבע, שהשי"ת נתן בהן טבע שישתוקקו לזה. נמצא שכל מה שהן עושות הוא מצד השי"ת, ואין להן כח להתגבר על זה, היינו שלא יזיקו. לכן במקום שהקב"ה רוצה לעשות נס, זהו ג"כ מצד השי"ת, לכן יש לסמוך על הנס. משא"כ אצל האדם, שניתן לו כח הבחירה, בין להרע ובין להטיב, נמצא אם הקב"ה יעשה נס להאדם הזה ויצילו, שהשני לא יזיק לו, נמצא שהקב"ה נוטל ממנו את כח הבחירה אצל השני. ובמקום שתהיה סתירה להבחירה אז אין סומכין על הנס.