תוכן

פנחס תשל"ט

א) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. וי"ל ע"ד הרמז, מה זה ענין ברית שלום. מה יש בברית הזו, הנק' ברית שלום.
הנה סוף פרשת בלק כתוב, וירא פנחס וכו'. ופרש"י, ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו למשה מקובלני ממך, הבועל ארמית קנאין פוגעין בו וכו', היינו שב"ד אין מורין לו לעשות.
משמע מכאן שראה מעשה, שיש כאן מעשה לבד, ונזכר הלכה. היינו שההלכה היא שאין ב"ד מורין לו לעשות.
וע"ד הרמז הוא שענין בי"ד הוא ע"ד שאחז"ל (שבת קלט.) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל. שפירושו שלכל אחד ואחד מישראל יש לו בי"ד, היינו שבתוך האדם יש שכל הדן את כל דבר האם לעשות או לא, הוא עפ"י השכל שזה נקרא בי"ד של כאו"א. נמצא שאם הדיין שלו הוא דיין שאין ראוי, הוא כאילו נוטע אשרה. ומטרם שהאדם זכה לתשובה הבי"ד שלו הם דיינים שאין ראויים לפסוק הלכה בישראל.
וזהו ראה מעשה, שהעובד ה' שרוצה ללכת ע"ד האמת, הוא יכול לראות רק מעשים ולא הלכה. שענין הלכה מה שהשכל שלו צריך להכריע, אף פעם השכל שלו לא יחייב אותו לעשות עמ"נ להשפיע, היות שזה נגד רצונו. לכן הבי"ד שלו לא יסכימו לו לעשות ולכוון עמ"נ להשפיע. אלא אם הוא מתגבר ואומר, אני קנאי, היינו אעפ"י שהבי"ד שלי אין מורין כן, אזי אעשה מעשה בלי שכל, שזה נקרא למעלה מהדעת.
ועל בחי' המעשה צריך להיות תמיד בהתגברות, שזה נקרא שתמיד הוא במלחמה, כמשרז"ל (ברכות ה'.), לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. ופרש"י שיעשה עמו מלחמה. ואם האדם הולך תמיד בבחי' למעלה מהדעת, אז הקב"ה אומר, הנני נותן לו את בריתי שלום. ע"ד שכתוב (תהלים פ"ה) אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסדיו ואל ישובו לכסלה. שפירושו, שלאחר שהקב"ה כורת עם האדם ברית שלום, אז אין לו עוד מלחמות, ע"ד שארז"ל ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.