תוכן

וירא אליו ה' באלוני ממרא. בזהר (הסולם אות יז-יח) שואל: למה באלוני ממרא ולא במקום אחר. ומשיב, אלא משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה שלו. כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם שימול את עצמו, הלך אברהם להועץ עם חבריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה ואתה תצער את עצמך. אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש. ואותו הרעב שעבר על העולם, שכתוב, ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם והכית אותם. והקב"ה הצילך מכולם ואיש לא יכול לעשות לך רעה. קום עשה מצות רבונך. אמר לו הקב"ה לממרא. ממרא. אתה נתת לו עצה על המילה, חייך, איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך. וזהו שכתוב באלוני ממרא.
וידוע קושית העולם: אברהם, כשהקב"ה אמר לו למול את עצמו, הלך לשאול בעצת חבריו, משמע שכאילו היה לו ספק אם כדאי לשמוע בקול ה'. וגם יש להבין, מה בא זה ללמדנו שהקב"ה אמר לו שלא יתגלה לאברהם אלא בהיכל שלו. יותר היה מובן שהקב"ה היה מתגלה לממרא בעצמו, מזה שהתגלה לאברהם, אלא בהיכלו של ממרא.
ולפי הכלל, שהתורה נלמדת ברשות היחיד, נמצא שגם שלשת חבריו, שהם ענר אשכול וממרא, היו בו עצמו. כי לאחר ששמע את צווי ה', הלך לגוף שלו שיקיים את צווי ה'. אז בגוף שלו היו ג' דעות: א( ענר, שהוא בגימטריא ש"ך, שרומז על ש"ך נצוצין שיש בגוף, שבש"ך נמצא עדיין לב האבן, שהוא אומר: אני מסוגל לעשות כל הדברים שדורשים ממני, אבל אני צריך להבין מה שאני צריך לעשות. ב( אשכול, מלשון אשקול. שהוא שוקל את הדבר. לאחר שענר אומר שהוא נער, שהוא לא מבין מה שדורשים ממנו, בא אשקול ושוקל את הכדאיות, היינו מה שהרצון לקבל ירויח מזה. ג( ויש לו ג"כ לפעמים בחינת ממרא. שהוא ה'לעומת' מזקן ממרא, שזקן נקרא 'מלך זקן וכסיל'. וכאן נק' 'ממרא', שמדבר נגד 'ענר ואשכול', שהוא טוען שהוא רוצה ללכת נגד הדעת, שהוא בחינת ענר. וכנגד הרצון לקבל, שהוא אשקול.
וזה אמרו: שנתן לו עצה על המילה. שדוקא בהיכל של ממרא, היינו דוקא במקום שנקרא למעלה מדעת ולמעלה מטעם, שהוא בחינת הרווח של הרצל"ק, דוקא במקום זה התגלה אליו ה', שדוקא במקום זה שורה הטוב והעונג והדעת. שאז נקרא: ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך - בשני יצריך.
נמצא לפי"ז, שג' החברים שהלך לשאול, הכוונה על גופו עצמו. שהם בעצמם צריכים להסכים. ואם לא מסכימים, אז צריכים ללכת בדרך הכפיה. אבל קודם צריכים בשלום, ואם לא הולך ע"ד השלום אז צריכים להלחם עם הגוף.