תוכן

וירא תשמ"ג

א) בזהר ע"פ וירא אליו ה' באלוני ממרא, שואל למה באלוני ממרא ולא במקום אחר. ומשיב אלא משום שנתן לו עצה על ברית מילה. כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם שימול א"ע, הלך להועץ עם חביריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה ואתה תצער א"ע. א"ל ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם וכו' וירד מצרימה. ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם והכית אותם, והקב"ה הצילך מכולם, ואיש לא יכל לעשות לך רע. קום עשה מצות רבונך. אמר לו הקב"ה לממרא, אתה נתת לו עצה על המילה חייך איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך. וזהו שכ' באלוני ממרא.
ידוע קושית העולם, אברהם כשהקב"ה אמר לו למול א"ע, אז הלך ושאל בעצת חבריו, שמשמע כאילו הי' לו ספק אם כדאי לשמוע בקול ה'. וגם יש להבין מה בא זה ללמדנו, שהקב"ה אמר לו שלא יתגלה לאברהם אלא בהיכל שלו. יותר הי' מובן שהקב"ה הי' מתגלה לממרא בעצמו, מזה שהתגלה לאברהם, אלא בהיכל של ממרא.
ולפי הכלל שהתורה נלמדת ברשות היחיד, נמצא שגם שלשת חבריו, שהם ענר אשכול וממרא, הי' בו עצמו. כי לאחר ששמע את צווי ה', הלך להגוף שלו, שיקיימו את צווי ה'. אז בהגוף שלו הי' ג' דעות: א' ענר, שהוא בגימטריא ש"ך, שרמז על ש"ך נצוצים שיש בגוף, שבש"ך נמצא עדיין לב האבן, שהוא אומר, אני מסוגל לעשות כל הדברים שדורשים ממני, אבל אני צריך להבין מה שאני צריך לעשות.
והשני אשכול, מלשון אשקול, שהוא שוקל את הדבר. לאחר שענר אומר שהוא נער שהוא לא מבין מה דורשים ממנו, בא אשכול ושוקל את הכדאיות, היינו מה הרצל"ך מרויח מזה.
ויש לו ג"כ לפעמים בחינת ממרא, שהוא הלעומת מזקן ממרא, שזקן נקרא מלך זקן וכסיל. וכאן ממרא, שמדבר נגד ענר ואשכול, שהוא טוען שהוא רוצה ללכת נגד הדעת, שהיא בחינת ענר, וכנגד הרצל"ק שהוא אשקול.
וזה אמרו שנתן עצה על המילה, שדוקא בהיכל של ענר, היינו דוקא במקום שנקרא למעלה מהדעת. ולמעלה מטעם שהוא בחינת הרוח של הרצל"ק, דוקא במקום התגלה אליו ה', שדוקא במקום זה שורה הטוב והעונג והדעת. שאז נקרא ואהבת את ה' וכו' בכל לבבך בשני יצריך.
נמצא לפי"ז שג' החברים שהלך לשאול, הכוונה על גופו עצמו, שהם בעצמם צריכים להסכים. ואם לא מסכימים, אז צריכים ללכת בדרך הכפיה. אבל מקודם צריכים בשלום. ואם לא הולך ע"ד השלום, אז צריכים להלחם עם הגוף.
שאלה: אם אין השתוות הצורה בין ב' אנשים, רואים שכל אחד מתרחק מהשני. וא"כ מטרם שאדם תיקן א"ע שיהי' כל מעשיו לשם שמים, היינו בעמ"נ להשפיע, א"כ יש שינוי צורה בין הבורא להנבראים. א"כ איך אפשר להתקרב אליו. אי לזאת איך אנחנו מתפללים לה', הלא הוא רחוק מאתנו, ואנחנו מרוחקים ממנו.
תשובה: יש מעשה ויש כוונה. וחז"ל אמרו מתוך שלא לשמה באים לשמה. אז יש להבין את הקשר הזה שהשלא לשמה יביא לשמה.
אלא כמו שכ' שעם ישראל אמרו נעשה ונשמע, היינו שעם המעשה נזכה להנשמע, כיון שיש בחי' אמצעי, שהאמצעי הזה יביא לידי השתוות הצורה, כיון שעושים מעשים לשפיע. א"כ עם מעשים יש השתוות הצורה, הגם שהכוונה עדיין איננה להשפיע, אומרים שהמעשה יגרום על המחשבה. נמצא שהגם שהמעשה הוא שלא לשמה, זה יגרום אח"כ שנגיע לשמה, שנקרא בעמ"נ להשפיע.
נמצא שלכן ניתן לנו מעשה התורה ומצוות, שזה מביא לנו בחי' השתוות עם המעשה, וזה גורם לנו קצת התקרבות. וזה בחי' אמצעי בין מקבל למשפיע.