תוכן

א) וירא ויקם וילך אל נפשו. הכונה היא, כבר ידעת כי נפשות של נדב ואביהו, באו בעיבור בפינחס. וכבר ידעת מ"ש חז"ל, פנחס הוא אליהו, ונתקנו, כאשר עשה אליהו המזבח והקריב שם הקרבנות, ואמר אליהו שיקראו בשם הבעל אולי ישן הוא, עד שעת המנחה, ולא נענו. ובשעת המנחה קרא אליהו ואמר ענני ה', וירד אש מן השמים. ובאותם ב"פ שאמר ענני ה', נתקנו אז השני נפשות. כי הם חטאו באש זרה, ובאש נתקנו שהיא אש קדושה של המזבח, ואח"כ כשאמרה לו איזבל, חי ה' כי אשים את נפשך כנפש א' מהם, אז ברח אל נפשו. פירוש, כי ראה עצמו ערום, מזכות הב' נפשות של נדב ואביהו אשר היו לו, לכן ברח, שלא היה לו אלא נפשו א' לבד.