תוכן

תרומה תש"מ

א)המגרש אשתו הראשונה המזבח מוריד עליו דמעות (סנהדרין כ"ב.). פיזור לרשעים הנאה לו והנאה לעולם (סנהדרין ע"א:(. והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. ויבדל וכו' המים תחתונים בוכים אנן בענין למהוי כמי מלכא. אמונה שלימה. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.
ויקחו לי תרומה. לי פירש"י לי לשמי. מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ופרש"י לשון נדבה והוא ל' רצון טוב. תקחו את תרומתי, ויקחו, משמע בעל כרחם. והוא בסתירה לידבנו שמשמע רצון טוב ולא ע"ד הכפי'.
בזה"ק תרומה תרומ-ה, שצריך להעלות את ה' שהוא המלכות. וכמו"כ בזה"ק, תשובה, תשוב-ה לגבי ו', היינו שהאדם צריך להעלות את ה', שהיא בחינת שכינתא בעפרא. שצריכים לאוקמא שכינתא מעפרא, היינו הבחינה שנקראת לשם שמים היא בגלותא.
היות שהאדם נבנה מרצון לקבל לעצמו. והרצון להשפיע הוא תחת שליטת הרצל"ק. ואין בכוחו לכוון שום דבר שיהי' בעמ"נ להשפיע, מטעם שהרצל"ק שולט עליו. לכן מי שרוצה ללכת בדרך האמת, הוא מוכרח לעשות כל דבר שאין הוא רואה תועלת עצמו, והוא צריך להתגבר, ולעשות כל דבר שיש לו שייכות לקדושה, ע"ד הכפיה שנקרא תקחו תרומתי להקדושה, בעל כרחך, בלי הסכמת הגוף.
וזה נקרא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכשאומר רוצה אני, זה נקרא תשובה. היינו שאי אפשר לו לעשות שום דבר מרצון, עד שהקב"ה עוזר לו ונותן לו רוח תשובה. וזה נקרא תשוב ה', שהיא בחינת מלכות שלו, שהיא נקודת הצמצום, שעלי', היינו על הרצון לקבל, נעשה תיקון המסך. אז כמו שהו' דשם הוי' נקרא משפיע, כמ"כ הרצל"ק שלו בא לבחינת השפעה.
ואז הוא יכול לתת תרומה, היינו שיכול להוריד את הה' שלו. וכשזוכה לזה, אז מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, הכוונה מה שהי' קודם בחי' תקחו בכח הכפיה, יהי' עכשיו בבחינת רצון טוב, כמו שפרש"י על ידבנו לבו.
נמצא, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, היינו עכשיו, שאתם הולכים ליקח את תרומתי בע"כ, תדעו שעכשיו היא בבחי' ידבנו לבו, שעכשיו יש לו רצון טוב, משום שכבר הורם את המלכות שלו בבחי' לאקמא שכינתא מעפרא. ע"ד מש"כ בזה"ק האי י' דזריק עשיו לאחורי, נטיל ליה יעקב ברישא. שי' דיעקב היא בראש, שכוונתו על נקודת הי' שנצטמצמה, כבר שעורה עלי' בחי' עמ"נ להשפיע.