תוכן

תרומה תשמ"א
ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ופירש"י: לי - לשמי. אשר ידבנו לבו - לשון נדבה והוא לשון רצון טוב.
ויל"ה: א) קיחה משמע בעל כרחך ו"ידבנו לבו" הוא רצון טוב, א"כ זהו בסתירה ל"ויקחו". ב) מדוע כתוב "את תרומתי" שמשמע שהיא כבר תרומת ה', היה לו לומר 'אשר ידבנו לבו תקחו תרומה'. מה משמע שאומר "תרומתי". ג) מה משמע בזה שאומר "לשמי". ד) יש להבין קושית העולם על הפסוק "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" וגו' - 'תזכיר' הוה ליה למימר.
והענין, שיש ב' מדרגות: בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא. וכזה נמצא משאחז"ל באבות דר' נתן: איזהו גבור שבגבורים, מי שעושה שונאו אוהבו.
'גבור' נקרא שכובש את יצרו, שנקרא בחינת אתכפיא - בעל כרחו. וז"ע "ויקחו" לשון בעל כרחו. ואח"כ הוא מבטיח שתבואו לידי אתהפכא, ששונאו נעשה אוהבו. וזה: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו". היינו, אח"כ יהיה לו רצון טוב.
וזה כמ"ש אאמו"ר זצ"ל על מאמר בזוה"ק: כד אתיליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא. שפירושו, שנפש הבהמי שלו יסכים ללכת בדרכי ה'. ואמר, כד אדם נולד ונכנס בקדושה, סימן לדבר - שזכה לנפש דבעירא דכיא, שנפש הבהמי שלו כבר מסכים ללכת בדרכי ה'. וזה נק' אתהפכא. נמצא, מתחילה צריך האדם לקחת בעל כרחו, אע"פ שהגוף שלו לא מסכים ללכת בדרכי האמת שנקרא: "לי - לשמי", בזמן שאומרים ללכת בדרך שהכל יהיה לשם שמים, הגוף מתנגד. אבל אח"כ יזכה לבחינת "ידבנו לבו", היינו שהגוף יסכים. וזה פירוש: "אשר ידבנו לבו - תקחו את תרומתי". היינו, הלשם שמים שהיה מקודם בבחינת "תקחו תרומתי" (הנקרא לשם שמים(, אח"כ זוכים שיהיה בבחי' "ידבנו לבו" ברצון טוב.
וענין מה שפירש"י: לי - לשמי. פירוש, שבאמת אין לאדם מה לתת לה', כמ"ש: "אם צדקת מה תתן לו", שאין לו להאדם לתת לה' - רק בחינת הכוונה לבד, שנקרא לשמי. ויותר מזה אין לו מה לתת, כי אין הקב"ה בעל חסרון שיתנו לו משהו, אלא רק הכוונה לבד את זה צריך הקב"ה. וגם הכוונה לשם שמים ג"כ אינה לטובת ה' אלא לטובת האדם, שעי"ז האדם יקבל כל התענוגים בלי שיהיה נהמא דכסופא, כיון שע"י השתוות הצורה האדם יוצא מבחינת מקבל לבחינת משפיע ואז האדם יכול לקבל כל התענוגים.
וזה נקרא "לשמי". וז"פ הכ': בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. אם הקב"ה יכול לומר שהמקום הזה הוא 'שמי', משום שהאדם אמר שהוא לא רוצה שום דבר לתועלת עצמו אלא הכל לה', נמצא שה' יכול להזכיר את שמו שם, משום שהאדם ביטל את רשות עצמו ועשה את המקום בשביל השם. אז - אבוא אליך וברכתיך, אז יכולה לבוא שם ברכת ה', מה שהקב"ה רוצה להטיב לנבראיו.