תוכן

ג) וזאת התרומה, כנגד רחל. וזהו מלת וזא"ת, וזהו ה' תרומה, כי היא ה' ולמעלה, מ' וס', ס' בינה והיא המ' עצמה, אלא שניתוסף בה י' בקוצה, ולמטה נעשית ס, ומ"ם וס' יעלו מאה. ולכן נקראת תרומה בלשון יחיד, והם תרי ממאה, כי הם שנים בינה ותבונה, והם אחת. והברכה באה משם, כי הנוקבא לעולם נקראת בי"ת, והיא ב', כי הזכר הוא א', אבל הנוקבא ב'. וגם הם ב' נקבות, וברכה מהם. ולכן עין רעה, שמורה שיש אחיזה לחיצונים לפחות, צריך להוציא אחד מששים. שהיא בבינה למעלה, שצריך לשמור לפחות שם לא יאחזו, וזהו תרומתי בכנוי אל הזכר, שהיא תמיד עמו, ולא מתפרשן. ותבונה היא אלינו מכוסה, וע"כ עין יפה אחד מארבעים, שהיא דתבונה, שהיא המ' סתומה דלםרבה המשרה. וברחל מ' פתוחה, וכנגדה אמר ל"י תרומה, שהיא מ'. ולא אמר תרומתי, אלא לי תרומה, שהיא תמיד עמי, אבל לא כמו בינה. וברחל לא אמר שום כינוי אליה, אלא וזאת התרומה, וכנגדה הבינוני אחד מחמשים, כי שם אינון עין יפה, משום שאף היא צריכה אלינו, ע"כ אי אפשר שלא יאחזו בה החיצונים, וע"כ העיקר לתקן היא בתבונה. ושם הוא עין יפה, כי למעלה אתכסיא. ואין צריך כ"כ להזהר שם. ובבינה ותבונה הם מ' וס', שיש בהם ד' קוים, כי הנוקבא לעולם היא נה"י, ויסוד דדכורא הסותם, הרי ד' קוים, אבל ברחל היסוד עמה לפרקים, ע"כ התרומה, כי היא ה' שיש בה ג' קוים לבד, ולא הד'. וז"ס מ"ש רז"ל מאה נשי בתרי גברי, שהם אבא וזעיר. וסוד מאה נשי, כי השני נקבות כלולות מעשר, כל מדה ה' שלהם כדאמרן, הרי שני נוני"ן בגימטריא מאה. אבל בחינת הדכורא הם א'. וזה שבשם מ"ה שבדכורא יש י' וג' אלפי"ן, שהם י"ג כמנין אח"ד, ובנוקבא הוי שם א', שהוא ג' יודי"ן וא', הרי א"ל.