תוכן

(בא לט ע"ב) ויקחו להם איש שה לבית אבות. אמר קוב"ה עבידו אתון עובדא לתתא, ואנא אתבר תקפיהון לעילא, וכמה דתעבדון בנורא אתון, דכתיב כי אם צלי אש, אנא אוף הכא אעביר אותו באש בנהר דינור.
להבין למה צריך הקב"ה במעשה דלמטה, ומהו ענין שבירת ושריפת הכח של הקלי' למעלה, מהו הכח של הס"א.
וי"ל כא"כ מ"ש תנא לא נפקו ישראל ממצרים עד דאיתברי כלהו שלטונין דלעילא משילטוניהון, ונפקו ישראל מרשותיהון ואעלו לרשותא קדישא עלאה בקוב"ה ואתקטירו בי', הה"ד כי לי בנ"י עבדי הם. מ"ט עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דאפקית להו מרשותא אחרא ואעלית לון ברשותי.
להבין כל הנ"ל ע"ד המוסר. הנה ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובעבור זה נטבע באדם רצון לקבל תענוג, וכח הזה שולט על האדם. ומשום זה נק' יצה"ר מלך, מטעם שהוא שולט בכח הזה, היינו שמשפיע להאדם תענוגים, ובגלל התענוג האדם נעשה משועבד אליו, והוא בבחי' עבד, והיצה"ר הוא המלך.
וכח זה של השפעת התענוג זהו שליטתו, והוא נמצא בגלות תחת שליטתו. ובו בזמן שאין לו מה לתת לאדם, אז אין לו שום שליטה על האדם. וכמ"כ אם הי' יכולת שאדם יוכל לוותר על התענוגים שלו, גם כן לא היה משועבד אליו.
לכן בגלות מצרים שפרעה הי' משפיע להם את התענוגים שלו, אז הם היו משועבדים לפרעה, ולא הי' יכולים לצאת מהגלות. אבל לאחר שהם עשו מעשה, היינו שנתעוררו לצאת מהגלות, כי מעשה זה הוא נבחן לבחי' בחירה, ואז הקב"ה שבר את כוחותיו למעלה, היינו שלקח ממנו את התענוגים שעמהם הי' משעבד את עם ישראל.
ובזמן שאין לו מה לתת, זה נק' שהקב"ה שבר כחו ושרף אותו בנהר דינור, היינו שלקח ממנו את כל השפעותיו. נמצא שאין להס"א במה לשלוט על האדם. לכן הי' ביכולתם כח לצאת מהגלות. ואז נכנסו לרשות הקדושה, היינו שהתחילו להרגיש טעם בכח ההשפעה. נמצא שנעשו אח"כ עבדים להקדושה.
היוצא מזה כי השולט על האדם הוא התענוג, והעבדים נקראים עבדי פרעה. ובאם התענוג שלו הוא מהשפעה, הוא נק' עבד ה'. ובלי תענוג א"א להתקיים. ואין בכח האדם לשבור את התענוג, אלא רק הקב"ה יכול לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת להנבראים. וזה נק' שבירת כח הס"א. והאדם צריך רק לגלות שהוא רוצה בכח דלהשפיע, ושיבקש מה' שיתן לו הכח הזה. וזה נק' בחירה מצד האדם, שרק זה הוא בחי' אתערותא דלתתא.
כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
י"ל מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח.
וכמ"כ י"ל מ"ט אומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים.
זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן מרבה שייך בהכלים, שה"ע חסרון הרגש הגלות.
וכשבא להרגיש ענין הגלות, אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואיך הוא יכול לומר את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים. וז"פ, חייב לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים. וכמ"ש אאמו"ר ז"ל צדיקים אמרו שירה לעתיד לבוא, אז ישיר וכו'.