תוכן

א) נודע כי המלכות היא המנורה הטהורה, שהוא אחורי ז"א, וכל עיקר בנינה ותיקונה ע"י אותם השני חסדים המגולים של נ"ה דדכורא. והענין, כי הנה ביארנו איך נופלים ויורדים אלו החסדים במרוצה תוך היסוד, ובכח ההכאה ההיא חוזרים לעלות ממטה למעלה. והענין הוא, כי הלא אור של הנקבה אינו אור ישר, אלא אור חוזר ממטה למעלה, כי בעת עליתה ממטה למעלה אז יוצאה הארתה לחוץ מאחורי החזה וניתן לנוקבא, ואם לא היה באופן זה, לא היה שום בנין אל הנוקבא כלל. וזהו אומרו כתית למאור, פירוש, כי זתים אלו שהם אלו השני החסדים דנ"ה הם נכתשים תחלה ביסוד, ולכן כתית מסטרא דצדיק, כנז' בזוהר כי שם נכתשים בכח ההכאה והירידה, ושם מתפררין לפירורין רבים, ועי"כ יוצא השמן הראוי אל המנורה, והיא הנוקבא. וז"ש כתית למאור, פי', למאור המנורה, וביאר עוד ואמר להעלות נר תמיד, פי', כי בנין הנוקבא אי אפשר לעשותו אלא באור חוזר מתתא לעילא כנז', ולכך הוצרך להיות כן. ולכן אמר להעלות נר, פירוש, שהנר שהיא המלכות תעלה אור ממטה למעלה, וזהו להעלות.