תוכן

י) ואלו קרוים יחידים, כי כל א' יחיד בלי בן זוגו, ועל אלו אמר מזווגן בעל כרחם. ואין הכוונה בעת הזיווג, כי אז כולם שמחים ביום חתונתם וביום שמחת לבם, ואין הקושי אלא להעמידם. ובענין הזווגים שזיווגה המטרוניתא העבדים עם השפחות, שבתחלה אמרו דבר, ואח"כ נפלה קטטה ביניהם ולא היה בידה כח להעמידה. וז"ש אלהים, בדין הוא דן אותם לפי מעשיהם ומעמידם, וזהו לשון מושיב דקאמר, מלשון (דברים א' מ"ז) ותשבו בקדש, שהוא לשון עכבה, שמעמיד אותם שהם יחידים כדאמרן, מעכב אותם בבית אחד בעל כרחם, ולכן יש שכר ועונש, כי תחילה ברצונו ובבחירתו הוא הזיווג שמזווג עמה, ויש לו שכר טוב על קיום המצות, ואם לא ירצה לישא יענש, כי אחרי הנשואין הוא, שהשי"ת מעמיד אותן בבית אחד יחד, זהו מושיב יחידים ביתה. כאמור.