תוכן

ו) והתירוץ הוא, כי ר' יהודה בר' סימון הוקשה לו בפס' מ"ש אלהים מושיב יחידים ביתה, דאי מיירי על יציאת מצרים, כך היל"ל שאלהים עושה את המועטים למרובים, למה נקט לישנא דיחידים, ולמה נקט ביתה לומר מרובים, וכי מלת מושיב אינה מתישבת עם שם זה דאלהים המורה על הדין, ומה שעשה לישראל במצרים הכל היה רחמים, וא"כ היה ראוי שיזכיר שם רחמים, ויאמר ה' מושיב יחידים, מאי מלת אלהים דנקט. לזה אמר שאם זה הויכוח שעבר בין ר' יוסי בר חלפתא עם המטרונא, יובן זה הפסוק היטב מאי מלת אלהים דנקט קרא, ולזה אמר כי על ענין הזווג יצדק לומר שם אלהים, לזווגם בעל כרחם, כמ"ש לקמן בע"ה. והמטרונא, אף כי עיקר שאלתה וכוונתה היתה השאלה השנית, דמאותה שעה וכו', אעפ"כ בחכמה הקדימה השאלה הא' לכמה ימים וכו', וזה, כי ראתה כי יש להשיב לה מה שאמרנו, שהקב"ה משגיח על כל הפרטים וזן ומפרנס מקרני וכו', ולזה הקדימה לכמה ימים ברא השי"ת את עולמו. וכוונתה לומר, כי מי שעשה פועל גדול כזה בששה ימים, אין לומר עליו כי מאותה שעה ועד עכשיו צריך לו לעשות אלו הפרטים, כי עדיין ישאר לו זמן רב פנוי.