תוכן

ויירא יעקב מאד ויצר לו (לב,ח)
המפרשים הקשו, הלא השי"ת במראה הסולם שהראה לו, הבטיחו לשמרו בכל אשר ילך, כמ"ש: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". א"כ למה היה צריך להתפלל "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" וגו'.
הנה הזוה"ק מפרש אמירת המלאכים ליעקב "וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". ושואל: וכל כך למה אמרו ליה. ומשיב: בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקיא ומתעטר בצלותהון וכו'. היינו, שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. (אות מד)
והנה אאמו"ר זצ"ל פירש, מדוע אין הקב"ה נותן לנבראים כל טוב בלי תפלה, אלא הוא רוצה שהם יבקשו ממנו ואז הוא משפיע להם. והלא ידוע שיותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק? אלא, שיש כלל, שאין אור בלי כלי. וכלי נקרא בחינת רצון, כי אין כפיה ברוחניות, משום שאי אפשר להרגיש טעם של תענוג מדבר שאין לו חשק, כי עיקר הרגשת התענוג תלויה במידת החשק והרצון שיש לו בדבר. לכן אין הקב"ה משפיע אלא בזמן שיש להנבראים רצון וחשק. והרצון של האדם מתרקם דוקא על ידי התפילה, כי עי"ז שהאדם מרגיש חסרון, הוא מתחיל להתפלל, ועל ידי זה התפילה שלו מתגדל ומתרבה עד שבא לשיעור שיהא ראוי לקבל את ההשפעה העליונה. ומשום זה הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, שרק עי"ז הם יכולים לקבל שפעו יתברך.
וידוע, שבשפעו ית' אנו מבחינים תמיד ב' בחינות: א) אור מקיף. ב) אור פנימי. אור מקיף פירושו - מה שהאדם עתיד לקבל בעתיד, ועתה אינו ראוי עדיין לקבל את ההשפעה. אור פנימי פירושו - מה שהאדם מקבל בהוה, זאת אומרת שהשפע בא לו בפנימיותו.
ולפי מה שאמרנו לעיל, שעל כל דבר שמקבלים צריכים להקדים תפלה כדי שיהיה כלי לקבל את ההשפעה, יוצא שאפילו לאחר מה שהקב"ה הבטיחו במראה הסולם, עדיין זה נקרא זה אור מקיף. אבל בזמן שפגש את עשו, שאז הוצרך לישועה בהוה, היה צריך להתפלל ולגלות הרצון, הנבחן לבחינת כלי על הישועה, מכיון שבלי כלי אי אפשר לקבל. וזה נקרא אור פנימי. כי ההבטחה נק' אור מקיף, משא"כ כשבאים להוציא את ההבטחה לפועל, צריכים תפלה, וזה נק' אור פנימי. כי אור מקיף הוא אתערותא דלעילא, ואור פנימי הוא ע"י אתערותא דלתתא.