תוכן

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד (כז,לג( במדרש תנחומא: למה חרד יצחק. אמר, שמא עון יש בי שברכתי קטן לפני גדול ושניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק, ויעקבני זה פעמים. אמר לו אביו, מה עשה לך. אמר לו, את בכורתי לקח. אמר, בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין. עכשיו, לבכור ברכתי. גם ברוך יהיה.
משמע מכאן, דלכן (ברך) רצה יצחק לברך את עשו, מטעם בכורה. וא"כ יש להבין, מדוע הוצרך יעקב לרמות את אביו שהוא עשו, היה יכול להגיד לו שמגיע לו את הברכות מטעם בכורה. והרמב"ן פירש על הפסוק "ויבז עשו את הבכורה" וז"ל: ולכן היה ]יעקב[ אומר ליצחק "אני בנך בכורך", לומר, כי הוא הבכור הראוי להתברך.
וכמו כן יש להבין את ענין: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו". מהו הדיוק "בפיו".
הנה אאמו"ר זצ"ל פירש מדוע רצה יצחק לברך את עשו, - משום שאי אפשר לתת שום דבר רוחני למי שאין לו חסרון על הענין, אחרת הענין הרוחני אינו מביא לאדם ברכה, אלא ח"ו קללה. שענין 'ברכה' נקרא, שמצבו ישתפר ויתגדל ויתרחב, שיוכל לילך מעלה מעלה ולהביאו אל השלמות הנרצה. משא"כ אם נותנים לאדם את הדבר הרוחני ואין לו כלים לקבל, היינו שאין לו צורך, אזי זה הענין מביא לו רק הפסדים, היינו ההפך מהברכה.
והנה יעקב היה 'איש חלק', כמ"ש: "ואנכי איש חלק", היינו בלי שום חסרון וכו', ולכן אמר: "והבאתי עלי קללה ולא ברכה". משא"כ עשו היה 'איש שעיר', שענין שערות הוא מלשון סערהלג, היינו חסרונות, שעל חסרון שייך ענין סערה. לכן, דוקא לעשו היו הכלים לקבל הברכות, משא"כ ליעקב.
ורבקה נתנה לו עצה, שילבש "בגדי עשו החמודות", וכמו שפירש"י: שחמד אותן מן נמרוד. היינו, שהבגדים האלו היו של נמרוד הרשע, ועשו לקח ממנו הכלים האלו. וגם "עורות גדיי העזים" הלבישה אותו על מקומות החלקים שבו. היינו, שהלביש את עצמו בהרצונות של עשו וממילא כבר היה לו מקום חסרון בכדי לקבל את הברכות.
ומזה נוכל ג"כ לתרץ ולומר, שלכן כשבא עשו ואמר "ויעקבני זה פעמים", היינו שגם הבכורה לקח ממנו, אזי נתישבה דעתו ]של יצחק[ בזה שהוא ברך את הקטן. היינו, שמקודם שנודע לו שהוא בכור, היה חושב שבעצם אין לו מקום חסרון, א"כ אין לו שייכות להברכות. אבל אחר שנודע לו ע"י עשו, שלקח ממנו הבכורה, אז ראה יצחק שיעקב בעצמו היה משתדל להשיג כלים שיהיה לו מקום לקבל הברכות, כי השתדל למצוא ע"י קנית הבכורה. לכן אמר יצחק: "גם ברוך יהיה", שעכשיו יעקב מסוגל להברכות.
אבל מטרם התיקון דשאילת כלים של עשו, קנית הבכורה לבד עוד לא היתה מספיקה לקבלת הברכות, לכן לא היה שום תועלת בזה שיגיד לו שיש לו הבכורה מעשו, כי זה רק תחילת עשית הכלים. אבל ע"י שאילת כלים דעשו היו לו כבר כלים מתאימים. כי זה דומה לענין שאילת כלים דמצרים, כמ"ש: "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה", שגם עם ישראל היו זקוקים לשאילת מקום חסרון בכדי שיוכלו לקבל את המוחין דרכוש גדול, כמו כאן בשאילת הבגדים דעשו.
וענין זה דשאילת כלים אפשר להבין על דרך הציור; כי זה כלל, שאי אפשר לתרץ שום תירוץ אם אין קושיה. וליעקב לא היו שום קושיות. לכן נבחן, שלקח הקושיות מעשו בדרך שאילה, היינו כדי להמשיך את התירוצים, אבל תיכף חזר ונתן לו את כל הקושיות בחזרה. וד"ל.
הקל קול יעקב והידים ידי עשו (כז,כב)
אדמו"ר זצ"ל אמר, דבֵרך את עשו מטעם שלא היו כלים ליעקב. אבל כשקבל ידי עשו, היינו כלים דקבלה של עשו - ואמרוֹ בקולו של יעקב, היה זה תקון.
ולא הכירו - ע"י התקון שעשה יעקב, שכבר יש לו כלים דקבלה ע"י התכללות.