תוכן

תולדות תש"מ

א) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. וי"ל למה דוקא מאה שערים, מדוע לא מאה וחמשים, שהוא יותר חשוב ממאה. ומדוע אם הפסוק רוצה להדגיש הפלגה גדולה אינו מוצא רק מאה שערים. עוד י"ל, ויברכהו ה' הי' צריך לומר לפני וימצא מאה וכו', מכאן משמע שלאחר שזכה למאה שערים עוד יש מקום לברכת ה'. ומה הי' חסר לו שתהי' הברכה על מה לחול. ועוד י"ל, על "כי גדול מאוד", פרש"י שהיו אומרים זבל ופרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך. הגם שיש ע"ז הרבה פירושים, ע"ד הפשט, אחרי כל הפירושים נשאר קשה.
הנה מובא בהקדמה לתע"ס שיש ב' מיני תשובות, א' תשובה מיראה, שאז הוא נקרא בינוני. והוא נותן שם משל ע"ז, בדומה לב' אנשים שיש ביניהם אהבה, מתוך הטוב והעונג שהוא משפיע לו, עי"ז כרת עמו אהבה. ובזה יש ב' אופנים: א' שתמיד הי' ביניהם אהבה. ב' שאחר זמן מה נקשרו בניהם אהבה, אבל לפני זה הי' לו טענות על חבירו, רק אח"כ כרתו שניהם ברית.
ובזה הוא מפרש, שענין תשובה מיראה, היא שזדונות נעשים לו כשגגות, נמצא שרק לאחר שעשו תשובה יש ביניהם אהבה, משא"כ לפני זה הי' לו זדונות. לכן תשובה מיראה נקראת בחי' בינוני, משום שיש כאן ב' זמנים: א' טרם שעשה תשובה, אז לא הי' להם אהבה, אבל לאחר שעשה תשובה כבר יש להם אהבה. משא"כ כשזכה לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות. נמצא שחלק הזמן שמטרם תשובה ג"כ נתקן, שנעשה כולו זכיות, ע"ש. אז נקרא צדיק גמור, משום שכבר אין לו שום זדונות.
וז"פ, ויזרע וכו' וימצא מאה שערים, היינו מאה אחוז, משום שיותר ממאה אחוז אינו בנמצא. שהכוונה שתיקן אפילו הזמן שמטרם עשה תשובה, שפירושו אפילו הזמן שהי' לו בחינת זדונות, שזה נק' בחי' זבל ופסולת. וכמו כן נקרא פרדות כו'. אאמו"ר זצ"ל פירש, פרדות הוא בחינת הפירוד, שהאדם בזמן הסתרת פנים מרגיש שהוא נפרד מה' וצריך להתחבר ולהדבק בה', שגם זה נתקן אצל יצחק.
משא"כ כשעושה תשובה מיראה, הגם שאחר התשובה כבר יש לו כסף וזהב, מלשון כסופים וזה-הב, שה' יתן לו אהבה ויראה משום שהוא כוסף כבר לה', שאז ה' נקרא בשם אבי-מלך. אבל זה רק בחינה שנוהגת רק לאחר תשובה. משא"כ לפני שעשה תשובה נשאר זדונות, הנקרא זבל ופרדותיו. וזהו פירוש שהי' אומרים, זבל ופרדותיו של יצחק חשובים יותר מכספו וזהבו של אבי-מלך. משום שזבל ופרדותיו של יצחק, שהוא מבחינת תשובה מאהבה יותר חשובים מתשובה מיראה, שנקרא כספו וזהבו של אבימלך.
ולפי מה שמבואר בהסולם, אז מטרם שזוכים לבחינת אור החכמה, עוד לא זוכים למחילת עוונות. ויצחק, שהוא בחינת גבורה, שהיא בחי' חכמה, הנקרא פחד יצחק, הגם שזכה למחילת עוונות הנקרא מאה שערים, שכל המאה אחוז משנותיו נתקנו, אבל עוד צריכים לקו אמצעי, הנקרא בחי' ברכה, שהוא בחינת חסדים המלבשים את החכמה, כמבואר בהסולם. שלכן התורה מתחלת בב' דבראשית, משום שבית הוא בחי' ברכה, שהיא בחי' חסד. לכן אחרי כל זה, ויברכהו ה', שזכה להתכללות של קו אמצעי.