תוכן

באושפיזא דיוסף
"ולקחתם לכם פרי עץ הדר". היינו בחי' צדיק, שנקרא "עץ עושה פרי". שזהו כל ההבדל בין קדושה לס"א, ש'אל אחר אסתרס ולא עביד פרי', משא"כ צדיק נק' "הדר", משום שהוא עושה פרי, שהוא דר באילנו משנה לשנה.
לכן כתוב אצל יוסף: "הוא המשביר לכל עם הארץ", שהוא שיבר אותם על ידי הפירות שהיו לו, ולהם לא היה פירות, בזה כל אחד הרגיש את מצבו אם הוא מסטרא דטוב או להפך. וזה פירוש: ויכלכל יוסף וכו' לחם לפי הטף. "טף" נק' בחינת ג"ר, בסוד: והיו לטוטפות בין עיניך, שהוא בחי' תפילין של ראש. ומשום זה נק' יוסף בן זקונים, בר חכים. וזה סוד "למחיה שלחני", שהוא ענין מוח- חיה, שהוא בחי' ג"ר.
וזה סוד מה שכתוב: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". (שיטלו בניו שני חלקים. ושכם לשון חלק. כן פירש"י). היינו על ידי הבנים שלו, שבנים נק' פירות, וזה נתן ליוסף. וזה ענין שכתוב אצל שאול: משכמו ומעלה גבוה מכל העם. וזה סוד: "שמלה לכה קצין תהיה לנו" וכו'. וזה סוד 'טף למה הם באין? כדי ליתן שכר למביאיהן'. ששאל: החכמה למה הם צריכים, הלא אין המדרש עיקר אלא המעשה? ומשיב: ליתן שכר למביאיהן, שהחכמה מביאה לידי מעשה.
וענין מחלוקת שאול ודוד, שאצל שאול לא היה שום דופי, לכן בן שנה היה במלכו, ולא היה צריך להאריך במלוכה, משום שגמר את הכל בזמן קצר. משא"כ דוד היה צריך למלוך ארבעים שנה. דוד היה בן יהודה, שהוא בן לאה, עלמא דאתכסיא. משא"כ שאול היה מבנימין, שהוא בן רחל, מעלמא דאתגליא. לכן היה בהופכיות לדוד. לכן אמר דוד: "אני שלום", זאת אומרת שאני משיג לכולם ואני אוהב את כולם - "וכי אדבר, המה למלחמה". וכמו כן אבשלום היה בהופכיות לדוד.
וזה ענין החטא של ירבעם בן נבט, שהקב"ה אחז לו בבגדו ואמר לו: אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. ושאל: מי בראש? ואמר לו הקב"ה: בן ישי בראש. אז השיב, לא בעינא. והענין הוא, שסדר המדרגות הוא מקודם עלמא דאתכסיא ואחר כך עלמא דאתגליא. וזה ענין: יש לי כל, יש לי רב. שענין רב הוא בחינת ג"ר, וכל הוא בחי' ו"ק, וזה פירוש "מי יקום יעקב כי קטן הוא". וזה ענין שיעקב לקח ממנו את הבכורה, שאחר כך נעשה לו "כל", שהיה לו גם כן בחינת ג"ר, וזה הגיע לו על ידי יוסף, בסוד "ויכלכל יוסף".
וזה ענין "כי שנואה לאה", שממנה נמשכות כל השנאות וכל המחלוקות שישנם אצל תלמידי חכמים. וזה ענין מחלוקת שמאי והלל. ולעתיד ששני המטות יהיו לאחדים, היינו מטה יוסף ומטה יהודה, וזה ענין שאמר יהודה ליוסף: "בי אדני", שהיה אז היחוד של יהודה ויוסף. אבל צריך להיות יהודה בראש.
וזה ענין שהאר"י הקדוש היה משיח בן יוסף, לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיתה לו הרשות מעלמא דאתגליא. ומחלוקת הזו נמשכת מ"ויתרוצצו הבנים בקרבה", שלעשו היה בגדי החמודות אשר היו אצל רבקה.