תוכן

י) ודע, כי נח הוא יסוד המקבל כולם, והוא יסוד אבא, היורד עד יסוד ז"א, ומשקה לבינה הוא הגן העליון, ולמלכות שהוא הגן תחתון, ולזה נק' מעיין גנים. ונח הוא בחינה זאת של יסוד אבא הנכנס בתוך ז"א, ולזה נקרא נח, מלשון מנוחה. ודע, כי מרע"ה הוא בחינת יסוד אבא, מראשו ועד סופו. ונח נתעלה ביסוד זה בבחינותו למטה, ולזה נכנסו שניהם בתיבה. בתיבת נח בדור המבול זפת, ובתיבת משה חמר וזפת. חמר כנגד דור הפלגה, וזפת כנגד דור המבול, שבא לתקן השני פגימות. ולזה מהם היו משליכים ביאור, (שמות י"ד כ"ט) והמים להם חומה, שהיו מדור המבול ועדיין עבדו ע"ז, ומהם היו בונים אותם כבנין במקום לבנים. וזמ"ש פרעה (שם ה' י"ח) ותוכן לבנים תתנו, קרי בה לבנים, לפי שהיו נגד דור הפלגה. ולפי שנח פגם על שלא התפלל על בני דורו, בא מרע"ה לתקן ומסר נפשו עליהם. ואמר (שם ל"ב ל"ב) אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, בסוד (בראשית ז' כ"ג) וימח את כל היקום. וזהו ג"כ מ"ש (שמות ל"ג י"ב) ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת ח"ן בעיני, בסוד (בראשית ו' ח') ונח מצא ח"ן. לזה השיב הקב"ה למשה ואמר (דברים ט' י"ד) הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול, כדמיון נח. אמנם יוסף הוא יסוד זעיר, לבוש ליסוד אבא, ומשה יסוד אבא. ולזה נאמר (שמות י"ג י"ט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו, לפי שמגיע יסוד אבא עד תשלום יסוד זעיר, וזמ"ש בזוהר משה ויוסף כחדא אזלין.