תוכן

ז) דע, כי החסדים כשהם בחסד הם ה', שהוא יומא דכולהו. וכשמתקבצים ביסוד, אז נעשים בחינה אחת. וזה סוד שיר השירים, ה' שירים, ה' חסדים אשר לשלמה, מלך שהשלום שלו. והה', הם הה' חסדים המתקבצים בו. ולהיות שהשנים מכוסים, ואינם מאירים אלא שלשה, אמר שלשת אלפים מש"ל: אות מ' בחסד, ואות ש' בגבורה, אות למ"ד בת"ת. והראש למד באימא, מגדל הפורח באויר. "וכל זה כשאין זווג אבל כשיש זווג לוקח כל הה' של אבא בגילוי. וזהו ויהי שירו, שהם ה' חסדים, ואלף, הבחינה הכוללם. וזהו החן שמצא נח, הה' חסדים שהוא מלוי ה'. ובזה הוציא תולדות ג' בנים, לפי שהם ה' גבורות, ואינם מתמתקות אלא הג', שהם כנגד הג' חסדים המגולים, שבהם מתמתקות אלו השני גבורות, מתקבצות ונעשות אחת, והם ארבעה במקום חמשה. ולזה נשא יצחק לרבקה בן ארבעים שנה, והמתין לה שלשה שנים, להעלותה בנה"י. וזמ"ש רז"ל כנגד ארבעה בנים, כי הוי"ה של ב"ן כפולה, כנגד החסד והגבורה שמתאחדים, ושני בנים האחרים כנגד השני גבורות. עם היות שהשני גבורות מתמתקות וחוזרות ונעשין גבורה אחת, מכל מקום נח לא הוליד בן רביעי, לפי שחם סרסו. לפי שלמתקם צריך לקחת הארה מן החסדים המגולים, והוא בגבורה הארתו מועטת, ואם יקחו ישאר בלי מתוק, ולזה נח קלל הרביעי שבבניו, שהוא כנען. ולהורות שחם הוליד למטה, יצא כנען הרביעי כולו קליפה, ולזה אמר עבד עבדים.