תוכן

תולדות תשל"ט

א) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל. ומפרש הזה"ק בתואל "בת בתו של אל".
וי"ל שכוונתו שבהיות האדם בן ארבעים, היינו שזכה לבינה, הנק' בן ארבעים לבינה, קיבל עליו לקיים התו"מ.
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, היינו שלא ראה שום הבנה בתו"מ, היינו באותה הבנה שהי' לו בעת קבלתו עליו עול תו"מ, לא ניתוסף אצלו שום הבנה, והי' משתוקק לבנים, להבנה. שחשב שא"א להיות שקיים התו"מ באותו שכל שהי' בזמן הקבלה כשלא הי' לו שום דעת והשגה בתו"מ. אלא לקח בדרך הפשוט ביותר מה שמתאים לקטן כשיגדיל ומתמיד בתו"מ, שישאר התו"מ באותה הרמה, ולא ברמה יותר גבוהה שמתאימה לגדלות התו"מ.
וראה שאין לו שום בנים, וזה נבחן כי עקרה היא, לא קיבל שום השגה שיבין ושירגיש את גדלותן וחשיבותן של התו"מ.
ותהר רבקה אשתו, היינו בחי' עיבור הריון, שהוא בחי' רעיונות והרהורים, שכבר התחיל לרקם מחשבות בקשר הגדלות וחשיבות של תו"מ. אז היתה בשמחה שכבר יולד איזה בן מהרהורים האלו.
אבל ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי וכו'. ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך וכו'. וי"ל במה קבלה סיפוק בזה שאמר לה שני גויים וכו'.
וי"ל בזמן שראתה שויתרוצצו הבנים, היינו ההבנה שקבלו הי' בסתירה אחד להשני. וכמו שפרש"י, רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת.
שפירשו כי בזמן שהיתה עקרה, אז הקיום תו"מ היה בשלמות, ולא היתה מרגשת שום חסרון במעשיו. ובזמן שלא הי' לו זמן לקיים את סדריו של תו"מ, הי' יכול תמיד לתרץ א"ע והי' צדיק במעשיו, והי' יכול לדקדק כל הדקדוקים מה שרק אפשר להתקיים, ולא הי' לו שום דבר של דבר קיום של תו"מ כ"כ קשה. משא"כ כשהתפלל על בנים, אז הוא ראה אחרת, שנעשה מצבו יותר גרוע מזמן שהיתה עקרה.
כי עכשיו שעוברת על פתחי תורה של שם ועבר, היא מסכימה לעבוד בתו"מ עמ"נ להשפיע, כשהיא עוברת על פתח ע"ז, היינו שרואה שאנשים עובדים לתועלת עצמו, הנק' עמ"נ לקבל, מתעורר הרצון לילך אחריהם. היינו שתמיד יש לה התרוצצות בין ב' בנים האלו. א"כ הוא רואה עכשיו, שלעשות לשם שמים אין לו שום אפשרות, כי ברגע שרואה הפתח של תורה, שהוא דעת תורה, הנק' אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי', היא מסכימה ללכת בדרך זו. אבל תיכף היא עוברת על פתח של אנשים שעובדים ע"ז, היינו לתועלת עצמם, אזי הוא רואה שאינו מסוגל לעבוד לש"ש.
א"כ המצב של עכשיו הוא יותר גרוע מזמן היותה עקרה. א"כ למה זה אנכי, בשביל מה ביקשתי על בנים. רציתי בנים כדי שתהי' לי הבנה בעבדות ה', שאני אעלה בדרגה. ועכשיו אני שאני יותר ממקודם. ותלך לדרוש ה', א"כ מה לעשות עכשיו: לחזור לדרך הקודם ולהשאר עקרה בלי שום הבנה, או ללכת קדימה ע"ד הזה.
ויאמר לה שני גויים בבטנך, היינו עכשיו קבלת גם היצר טוב. כי מקודם הי' לך רק יצה"ר, הנק' תועלת עצמו. לכן על תועלת עצמו לא הי' שום התרוצצות, כי בעת שקיים התו"מ לא הי' לו שום מחשבות אחרות, והי' מרגיש שלימות בעת עשייתן. משא"כ עכשיו, כשכבר יש לך יצ"ט, היינו שכבר אתה הולך לפי הקו שנק' עמ"נ להשפיע, וממילא הגוף שלך מתנגד, מזה באה ההתרוצצות.
א"כ אל תגיד שעכשיו אתה יותר גרוע, אלא מקודם שהתו"מ הי' עמ"נ לקבל, ולא הי' במחשבתך לעשות עמ"נ להשפיע, א"כ בעת הקיום התו"מ לא הי' לך שום התנגדות והרגשת שאתה צדיק. משא"כ שאתה רוצה ללכת עמ"נ להשפיע, א"כ הגוף מתנגד. א"כ עכשיו עלית בדרגה, שכבר אתה יודע מה זה יצ"ט. אבל תבטיח שתמשיך בדרך הזה, ורב יעבוד צעיר, שבסופו של דבר היצה"ט יצליח, הנק' צעיר.