תוכן

א) ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי לאמור. דע, כי יונה מחיליה דאליהו קא אתי. מיסוד היצירה. קום לך אל נינוה לזווג, למתק דיניה בשם ע"ב, שהוא יונ"ה עם הכולל. ויברח תרשישה. שעלה ונתכסה למעלה בו"ק של הנקבה, ובשש של הזכר, זהו תרשישה, בסוד תרי שש. ויבקש אניה וירד בה, ר"ל שבקש להתכסות בנה"י בסוד אני"ה, בשוקים שלא יראה כסוי ונסתר, באופן שברח שלא למתק הדינין. וה', הוא ובית דינו. הטיל רוח סערה במלכות, הנקראת אל הים. ויונה שהוא יסוד, ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם, בבחינה אחרונה של מלכות, הנקראת ספינה. שכן אלהים עולה במילוי מאתיים, וה' אותיות, הרי כמנין ספינ"ה. וירד שם, שלא יש שם שום זיווג, לפי שידע שמעשה התחתונים רבו להרע, וגברו הדינין. ויקרא אליו רב החובל, מ"ה, שהוא ז"א, מה לך נרדם, תעורר הזיווג בזה העולם, ויתעורר ג"כ למעלה, ובזה יתעשת האלהים לנו ולא נאבד. ועכ"ז לא הועיל, שכבר גברו הדינים. אז אמר: בשלי הרעה הזאת לכם, שלא רציתי לעורר זיווג שנעשה על ידי, א"כ שאוני והטילוני אל הים, ובזה אני מעורר בים הזיווג, כי שם נזדווג, וכך עשו.