תוכן

טו) ויהי ביום הששי שהוא יום המיתה, ילקטו לחם משנה, מי שעוסק בתורה בכל יום לסוף הימים לוקטים הלחם שהיא התורה, שהיא המזון משנה. ויאמר הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר, לכן אתם שקרב הקץ שלכם ללכת לעולם ההוא, את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. כלומר עשו הכנה, וחזרו תורתכם כמה פעמים עד שתהיה שגורה בפיכם. שהוא ההבנה, כמו שהאוכל ע"י בישול ואפיה היא מזומנת לאכילה, וכאשר תעשו ההשתדלות הזה, אזי את כל העודף הניחו למשמרת עד הבקר, מה שנשאר לכם באונס שלא למדתם בעוה"ז הניחו אותו למשמרת עמכם עד הבקר, שהוא העולם ההוא, והקב"ה ילמד אותה לכם, לפי שלא עליכם המלאכה לגמור בעוה"ז ע"י אונס, ואזי כשהולכים לעולם ההוא אז זוכים. וזהו מ"ש ויניחו אותו עד בקר, בתנאי שאמרנו. ואז לא הבאיש ורמה לא היתה בו, ומוצאים מזונם טוב ושלם, וניזונים ממנו ונבלע באיברים. ואז אומר להם הקב"ה אכלוהו היום כי שבת היום לה', שהוא מנוחה. היום לא תמצאוהו בשדה, שהוא שדה חקל תפוחין, שהוא ג"ע. מזומן, אם אתם לא תביאוהו עמכם.