תוכן

יד) דע, כי ער השחית יותר מאונן, שהשחית ביד. ועוד, כי לא היה, מחמת סיבה. רק מחמת העבירה, ואונן לא היה, רק לפי שידע כי לא לו יהיה הזרע, וגם לא היה רק, אם בא אל אשת אחיו, ולזה חשב יהודה שלא היה צריך להביא רק את ער. ועוד, לפי כי ער הניח בה רוחא, שאין האשה כורתת ברית וכו', כמ"ש (בראשית ל"ד ג') ותדבק נפשו בדינה, שהניח בה רוחא בטומאה, ומינה נפק שאול בן הכנענית, כי הואיל וכוונתו היה שלא תתעבר, ואין האשה מתעברת מביאה ראשונה, ולא השחית זרעו, אבל (א"ה נ"ל אונן) לעולם השחית זרעו, כי כבר היתה בעולה, ואם בא אל אשת אחיו לעולם שיחת ארצה. ואמנם, כי בעבור שעשה בה מאמר, נדבק בה רוח ע"י קידושין, כי ג"כ מדבקין בה רוחא וכשבאו לצאת, הנכנס ראשון יוצא אחרון, ופרץ הוא ער, וזרח הוא אונן. וזרח נתן ידו, כי כיון שלא היה משחית בידים. היה רוצה לצאת ראשונה לקחת הבכורה. דהוא עדיף.