תוכן

יט) ודע, כי החסדים והגבורות שביסוד דאימא, אינם כמו הנצח וההוד שהולכים דרך ישרה, אבל אלו הולכים בעקמימות, וז"ש (תהלים) נורא עלילות, וזמ"ש (משלי כ"ד ד') ובדעת חדרים ימלאון, שהדעת ממלא כל החדרים. וז"ש ימלאון בנו"ן, שהוא המלוי שלהם מן הנו"ן שהיא אימא. ומן היסוד דאבא נעשה הגוף של זעיר, ומן העטרה דאבא נעשה היסוד דזעיר, אבל העטרה שלו שהיא מלכות שבו לית לה מגרמה כלום, דמלכות עצמה לית לה מגרמה כלום, לפי שאין המוחין נכנסים בתוכה, כי אם האורות של המוחין מזעיר, והיא יוצאת מבין תרין דרוען דאחורוי. ופי', לפי שהדיקנא דזעיר מגיע עד הטיבור, והמזל שבו ¬שהוא בחינת הת"ת מכה בחזה שבו, והאור היוצא ממקום סיום של יסוד דאימא יוצא בריבוי, שהיסוד דאימא הוא רחב, וכשיורד ביסוד דז"א שהוא צר, אין אותו האור יכול לעבור דרך בו, ואז חוזר אל מקורו בחזה, ודרך פנים אינו יכול לצאת, שהשערות של הזקן מכין בחזה, ולזה בוקע האור ויוצא דרך האחורים, ומלכות היא בסוד נקודה למטה מן היסוד, כי שם ביתה מעת צאת הנקודות. ומלכות, כשעולה לקבל האור ההוא כשהוא ביסוד, היא מדה אחת כלולה מעשר, וכשעולה בנ"ה היא נעשית פרצוף אחד, וכשעולה עד החזה מקבלת בחינת הכתר, ואז היא פרצוף שלם, ונקראת אחותי רעייתי.