תוכן

ב"ה ג' בהעלותך את הנרות, ט"ו סיון אפר"ת
כתיב "וידעת היום והשבות אל לבבך – כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד".
פירש: "ידיעה" זה "שבשכל" האדם נקרא "יום", כי הוא "ידיעה ברורה" כמו "היום", ולכן "שכל האדם" אי אפשר להטות לשום צד בעת שידע היטב, והוא עיני האדם שרואה בו, כמו שאנו רואים "ביום" כל דבר בברירותו.
"ולב" הוא בחי' "לילה", היינו, שהוא עומד תמיד בספק ידיעתו, כמו "הלילה" שאין יכולים לראות היטב ונשאר בספק.
וזהו שאמר הכתוב, שצריכים ליתן ידיעת השכל הברור, בתוך הלב, ולישב אותו הספק שבלב, שיהי' גם בו ברור בלא שום ספק הרהור כלל, כי "הויה" הנגלית לנו לעיני כל, ואף "ממעל ומתחת" אין בו כי אם כח האלקים ב"ה, וזה "אין עוד" שצריכים שלא להסתפק בו כלום בשום רגע. ובזה נתפשט כבודו הגדול לעיני כל בשר, והוא "ההוד וההדר" לבורא ב"ה, והבן.