תוכן

מטות תשל"ט

א) וידבר ה' אל משה וגו'. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים וגו'. וידבר משה אל העם וגו' לתת נקמת ה' במדין (לא,א-ג)
המפרשים מקשים מדוע משה שינה את לשונו של ה' במה שאמר אל העם: "נקום נקמת ה'" ולא - "נקמת בני ישראל" כמו שאמר ה'. ועוד הקשו על שינוי הלשון, שה' אמר "נקמת המדינים", לשון רבים, ומשה אמר: "במדין", לשון יחיד.
ויש לפרש. ידוע, שמטרת הבריאה מצד ה' הוא להטיב לנבראיו. נמצא, שה' אמר, שכל המלחמות שיש לנו לעשות הוא בכדי להגיע להטוב ועונג שהנבראים יקבלו אותו. ומשה, כשאמר לישראל ענין המלחמה, אם הוא יגיד להם שהמלחמה שלהם תהיה לתועלת עצמם, נמצא שיפלו לתוך אהבה עצמית, שנקרא מקבל עמ"נ לקבל, ועל זה היה צמצום, ועל דרך זו אף פעם לא יגיעו למטרה. לכן אמר להם: "לתת נקמת ה'", שהם צריכים לכוון שמלחמת היצר היא לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. ועל ידי זה הם יגיעו למטרת הבריאה שהוא להנות לנבראיו.
ועל פי האמת, יש הרבה מדות להלחם אתם. לכן כשה' אמר למשה: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים". היינו, שיש הרבה דִינִים שצריכים להכניע אותם. לכן נאמר בלשון רבים, שהוא מה שצריך להיות, היינו, להכניע הרבה מדינים, שנקראים דינים, שהם המפריעים להגיע למטרת הבריאה.
וכשמשה אמר לעם: "לתת נקמת ה' במדין". רמז בזה, שאם הם ילכו בדרך שצריכים רק תיקון אחד, שהוא - "נקמת ה'", מבחינה זו אין יותר מדִין אחד, שהוא כולל בעצמו הרבה דינים. זאת אומרת, שהאדם לא צריך להלחם עם כל הדינים, היינו עם כל המדות רעות. אלא אם הוא ילך על דרך שצריכים לכוון כל הפעולות לה', היינו לשם שמים, אם זו תהיה כל כוונתו, ממילא כל המדות מתבטלות מאליהן, ואין לתת עבודה מיוחדת לכל מדה ומדה. כי כל שהכוונה היא לשם שמים, אם הוא זוכה לזה, לנצח במלחמה זו, שיהיה עמ"נ להשפיע לה', ממילא כל המדות בטלות ומבוטלות. לכן אמר בלשון יחיד: "לתת נקמת ה' במדין".