תוכן

וארא תשט"ו
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'
צריך להבין מה משמיענו האמירה הזו. וכנראה שזה מכוון על שאלת משרע"ה שנאמרה בסוף פרשת שמות, שכתוב: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". שענין שאלת משה היה, שבזמן שאמר להם שצריכים לעבוד בבחי' לשמה, כולם חשבו שעבודתם תהיה ביתר שאת וביתר עז. והעובדה שהיה להפך, שנחלשו מהעבודה. א"כ צעקו למשה: איזה טובה עשית לנו, שאתה הבטחת לנו שנצא מגלות מצרים, היינו, שהדעת שלנו היא בגלות וע"י הדרך שאתה נותן לנו שנעבוד לשמה, נצא לחרות משעבוד הגוף הנקרא פרעה. ולמעשה, אין לנו חמרי דלק, אם כן הדעת שלנו מחייבת שהמטרה הנשגבה שיש בידך - אין אנחנו יכולים לקבל.
ולזה באה התשובה: "וידבר אלקים אל משה" - אלקים הוא בחי' הטבענד, שמבחינת הטבע אתם צודקים, שאין לכם חמרי דלק שתוכלו להמשיך בעבודתכם. "ויאמר אליו אני ה'" - ה' הוא מדת הרחמים, שמבחינת רחמיו ית' יכולים להמשיך כוחות וחמרי דלק שלמעלה מהטבע ולמעלה מהדעת, שעל זה אין להם כבר מה להתווכח. משום שכל ההוכחות שהאדם יכול להסתייע הוא רק מה שהדעת מחייבו, משא"כ למעלה מהדעת הכל יכול להיות. רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה שהשי"ת יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע.
ובעצם, אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע, מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע. ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחי' הטבע, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים שיעזרו לו למעלה מהטבע.