תוכן

ב) ולהפך, למי שאינו מקדש עצמו נעשה נג"ע, ומושך ממקום המים העכורים, מי המרים המאררים הנרמזים בסוטה, כי לכן וצבתה בטנה ונפלה ירכה, תחת אשר שטתה תחת בעלה בזוהמת הנחש. ולכן אם נקתה, ונזרעה זרע ממקום העליון. ולחוה נהפך הכל לדם נדות, המביאים צרעת, ונהפך ענג לנגע. ו"מעדן "נהר "גן, ואות ה' של אברהם הקטינה עצמה, ולכן אלו הארבע מראות נגעים באים על גסי הרוח וג"ע וגאוה. ונרמזו בפסוק יען כי גבהו בנות ציון וכו', ונקראת שאת על שם הגאוה, וספחת על שם גלוי עריות, ובהרת על שם דם הנדות, לכן הצרעת בא מהם, ולכן נאמר והובא אל הכהן להסגירו, לפי שבהסגרתו יעשה תשובה, כי בהיותו נסגר אינו יכול לעשות רע, או אחד מאלו הדברים הגורמים הצרעת. ואם לא שב, היה הכהן מחליטו, ומחוץ למחנה מושבו, וטמא טמא יקרא. ודוגמא זה יש הסגר לנפשות למעלה, ע"י מיכאל הכהן העליון, או ע"י מלאך אחר קטן ממנו, וז"ש או אל אחד מבניו הכהנים הנרמז בפסוק. אבל אם היה מצורע מוחלט אוי לו, כי בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, בד"ד עולה עשרה, ר"ל חוץ לי' ספירות, למקום החיצונים. וטמא טמא יקרא, שנמסר ביד מחבלים בשדה, ונקרא איש שדה, על שם שדים מחלק, איש יודע ציד איש שדה, כי משם חלקו של עשו, רחמנא לשזבן.