תוכן

ויגש תשמ"ב

א) ויגש אליו יהודה. בהסולם (אות ט) מפרש על דברי הזהר וז"ל: כי יהודה הוא סוד הנוקבא, דהיינו תפילה. ויוסף ה"ס גאולה, כנ"ל. ומשמיענו הכתוב שנגשו זה לזה, לזווג, עד - ולא יכול יוסף להתאפק וגו'. וגילה להם המוחין הללו.
עם הנ"ל נוכל לפרש את הפסוק: ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך כפרעה.
הנה כאן הוא מביא סדר איך לגשת לתפילה ולבקש מה' שיושיע לו. כי בזמן שהאדם רוצה ללכת על דרך האמת, שאמת נקרא לשמה (כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"י(, אז הוא רואה שהוא רחוק מהאמת. והנה, 'תפילה' זהו מלכות הנקראת יהודה שהיה מלך. והיות ש'ישראל בני מלכים' הם בני המלכות, כי המלכות נקראת כנסת ישראל, שהיא הכלל של נשמות ישראל, לכן כל אחד ואחד נקרא בשם מלכות.
וכשהוא הולך להתפלל לה' שיקרבו אליו לעבודתו האמיתית הנקרא אמת, שז"ע "ויגש אליו יהודה". "ויאמר", אז הוא אומר לה': הלא אמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", א"כ מה שאני מבקש ממך שתתן לי את האור תורה, הוא לא מטעם שאני צריך לגדלות המוחין, לכן - "ואל יחר אפך בעבדך", מטעם כי כל האור תורה שאני מבקש, לא מטעם מותרות אני מבקש, אלא אני מבקש הכרחיות.
"כי כמוך כפרעה", היות שיש שני מלכים בעולם: א( מלך מלכי המלכים, ב( מלך זקן וכסיל, המכונה פרעה הרשע. והיות - כי כמוך כפרעה, שאין אני מרגיש שום גדלות בה' ואין לי חשיבות מהקדושה, אלא שהוא אותו טעם וערך כמו פרעה. כי אפילו בזמן היותר חשוב הוא במצב ששניהם עומדים באותו ערך והוא צריך להכריע בין קדושה או ח"ו לטומאה. וזה נקרא "כי כמוך כפרעה", ששניהם באותו משקל. וזהו כבר זמן הכי חשוב. ויש לפעמים שפרעה יותר חשוב מהקדושה. א"כ מה שהוא מבקש מה' שיגלה לו את אור תורתו, הוא מטעם הכרחיות ולא מטעם שהוא רוצה גדלות. לכן אמר - ואל יחר אפך בעבדך.
וז"פ: "ויגש אליו יהודה, שאין הגשה אלא תפילה, שהיא בחינת מלכות. ויוסף ה"ס גאולה. עד "ולא יכול יוסף להתאפק" וגילה לו את המוחין.
וז"פ: "ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו". בזמן שה' מגלה את עצמו, אז - 'ולא עמד איש', שאז האדם בטל מבחינת ישותו. ואז הוא מתחיל ללכת בדרך האמת.
ויגש אליו יהודה וכו', אל יחר אפך וכו'. ופרש"י, מכאן אתה למד שדבר אליו קשות. ויש לשאול, מה זאת ליהודה, כי בתחילה אמר, הננו עבדים לאדני, גם אנחנו, גם אשר נמצא הגביע בידו. והוא השיב להם, האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום.
ומדוע מגיע לדבר אתו קשות, אם הוא מקיל בדינם? זאת אומרת שהוא אמר, כולנו עבדים וגם בנימן בכלל. והוא אמר, שמסתפק במיעוט, שמספיק לו רק בנימן.
שאלת יוסף: א) מדוע גנבתם את הגביע, בטח לא בשביל כסף, כי השבותם לי הכסף הנמצא באמתחותיכם.