תוכן

א) ויגע בכף ירכו (לב,כו) בזהר: דהיינו בתומכי התורה, שנתחכם כנגדו, אמר, כיון שנשברו תומכי התורה, מיד לא תוכל התורה להתחזק עוד (הסולם אות קיא). ומשום שאין מי שיסמוך את התורה שהיא ז"א כראוי, נעשו הסומכים דז"א חלשים, דהיינו נצח והוד דז"א המכונים סמכין, וגורמים שיתגבר אותו שאין לו שוקיים ורגליים לעמוד עליהם, שהוא הנחש הקדמוני (שם אות קח).
הנה ידוע, שנצח והוד נקראים: 'תרי סמכי קשוט'. כי צריכים לדעת, שכל מה שאדם עושה, מוכרח להיות מקודם סיבה שתחייב אותו לעשות את המעשים. כי בלי סיבה האדם הוא במצב המנוחה, אלא אם יש לו סיבות שיחייבו אותו לעשות את המעשים, אז הוא משתדל לעשות מעשים כפי צורך הסיבה.
כי שרו של עשו ראה אשר עם לומדי התורה הוא לא יכול להתווכח, כיון שיש להם הרצון והחינוך ללימוד התורה - אין הוא מסוגל להפריע להם מלימוד התורה. אבל בהסיבות הוא כן יכול להפריע להם, היינו, הסיבה בשביל מה שהוא לומד, דהיינו, מה הוא רוצה כתמורה עבור יגיעתו בתורה ועבודה, שהמה נקראים 'תמכי דאורייתא', שע"י הסיבות יש לו כח ללמוד תורה, משא"כ אם אין לו סיבות זה נקרא שאין לו תמכין.
לכן, היות שיש 'תרי סמכי קשוט', שפירושו, תומכי אמת. רצה שרו של עשו שהתמכין שלו, היינו הסיבות שמחייבות אותו לעשות מעשים, לא יהיו לו סיבות של אמת ע"ד "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין", אלא סיבות של שקר. ובזה היה לשרו של עשו אחיזה. וממילא - "שקר אין לו רגלים", הכוונה, שלקח הסיבה מנחש הקדמוני שאין לו רגלים, כמ"ש בזוה"ק, וממילא אין התורה האמיתית יכולה להמשך למטה, כיון שהתמכין הם תמכין של שקר, שפירושו, שהסיבות המחייבות אותו הם סיבות של שקר.
ולפ"ז יוצא, שעיקר העבודה של דרך האמת, שהאדם ישים לבו להשיג תמכין דאורייתא, היינו, תמכין של אמת, שעל ידם יהיה לו יסוד לבנות על זה את התורה ומצוות שלו. כי כאן עיקר האחיזה של הס"א, משא"כ על שאר דברים לא ניכר שיש לו אחיזה. כי זהו ע"ד שאמר מלך סדום: "תן לי הנפש והרכוש קח לך". על דרך שאמרו: תפילה בלי כוונה הוא כגוף בלי נשמה. כי הנפש והנשמה נקראים הכוונה של הדבר. לכן מלך סדום אמר: 'תן לי הנפש' - היינו הכוונה שיש לאדם שעבורה הוא עוסק בתורה ומצוות, הוא שיהיה בשבילי. 'והרכוש', היינו התורה ומצוות שהאדם רוכש, 'קח לך', אתה יכול לעשות לך רכוש כמה שאתה רוצה, אלא הכוונה תהיה בשבילי. לכן האדם צריך להתגבר בעיקר על זה.