תוכן

ו) פירוש, י"ד משם אדנ"י, הם לבוש לאותיות י"ה משם הוי"ה. ימשך מזה, כי אותיות נ"א לבוש לאותיות ו"ה. וכן נרמז בפסוק (דניאל כ' ל"ה) אדי"נ דקו כחדא, סדור אותיותיו (ישעיה ל' כ"ו) והיה אור הלבנה כאור החמה. והנה בעצם הספירות הפריד בין א"י שהם רחמים באותיות דן שהם עצמם דין. וז"ס אי הבל אחיך, הרי א"י קול, דמ"י אחיך הרי דן בגימטריא. ובצירוף שם אדנ"י, הנה אלף של אהי"ה בתחלתו, ויו"ד של הוי"ה בסופו, לכבוש אותיות ד"ן באמצע להמתיקן, והיא מדה נוהגת בישראל, שהאלף ממתקו הדל"ת הסמוכה לה, א' נמי ממתקת הנו"ן שהיא בת זוגה, ויו"ד ממתקת את הדל"ת כנז'. אבל עם המצריים כתוב ד"ן אנכי, בתוקף הדין, אלא שעדיין בהיות ישראל ביניהם הוצרך להתנהג בכפל המדות, נגוף למצרים ורפוא לישראל, אור לאלו וחושך לאלו, מים לישראל ודם למצרים, לפיכך כשאמר הקב"ה למשה לך ואשלחך, התפלל על ישראל ואמר שלח נא ביד תשלח, בקש להחזיר שני אותיות אחרונות אצל הראשונות.